Jerusalem Talmud Pesachim 10.5

משנה: עַד אֵיכָן הוּא אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עַד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עַד חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם. וְחוֹתֵם בִּגְאוּלָּה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם וְהִגִּיעָנוּ הַלַּיְלָה הַזֶּה וְאֵינוֹ חוֹתֵם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כֵּן ה׳ אֱלֹהֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לִרְגָלִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירָךְ שָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתָךְ וּבְחִידּוּשׁ בֵּית מִקְדָּשָׁךְ. וְשָׁם נֹאכַל מִן הַפְּסָחִים וּמִן הַזְּבָחִים אֲשֶׁר הִגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבָּחָךְ לְרָצוֹן וְנוֹדֶה לְךָ עַל גְּאוּלָּתֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי גָּאַל יִשְׂרָאֵל:

MISHNAH: How far does he say? The House of Shammai say, up to a happy mother of children. But the House of Hillel are saying, up to the pebble into a source of water, and he finishes with “redemption.” Rebbi Tarphon says, “Who freed us and freed our forefathers from Egypt and let us reach this night”, and does not seal. Rebbi Aqiba says, “so Eternal, our God, let us reach other festivals coming towards us in peace, happy in the rebuilding of Your city, enjoying Your service, and the renewal of Your Temple. There may we eat from the Pesaḥ and well-being offerings whose blood will reach to the wall of Your altar for pleasure and we shall thank You for our redemption. Praise to You, Eternal, Who redeems Israel.”

הלכה: רַב אָמַר. מִתְּחִילָּה. צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם וגו׳. וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וגו׳. וָאַרְבֶּה. אָמַר רִבִּי אָחָא. וָאַרְבֶּ כְתִיב. כַּמָּה רִיבִים עָשִׂיתִי עִמּוֹ עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ אֶת יִצְחָק. דָּבָר אַחֵר. נַעֲשֵׂיתִי לוֹ אוֹרֵב. אִין חָטָא מִיתַּן לֵיהּ. וְאִין זָכָה מִיתַּן לֵיהּ.

HALAKHAH: Rav said, a priori he has to start with your forefathers always lived on the far side of the River, etc. But I took your father Abraham from the far side of the River, etc And I increased. Rebbi Aḥa said, the ketib is וארב. How may quarrels I made for him before I gave him Isaac. Another explanation, I prepared an ambush for him. If he would sin, to repay him, if he would acquire merit, to reward him.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. וְכִי יָצָאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם שֶׁהוּא מַזְכִּיר יִצִיאַת מִצְרַיִם. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל. אִילּוּ מַמְתִּין עַד קְרוֹת הַגֶּבֶר אַדַּיִין לֹא הִגִּיעוּ לַחֲצִי גְאוּלָה. הֵיאַךְ מַזְכִּירִין גְּאוּלָה וְאַדַּיִין לֹא נִגְאֲלוּ. וַהֲלֹא לֹא יָצְאוּ אֶלָּא בַחֲצִי הַיּוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא יי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. הָתִיב רִבִּי אַבּוּנְה בַּר סְחוֹרָא. לֹא כְבָר הִזְכִּיר עַל הַכּוֹס.

“The House of Shammai said to them, did Israel leave Egypt that he should mention the Exodus from Egypt? The House of Hillel answered them, even if he would wait until the cock crows, they did not reach half the redemption,” since they left only at noontime, as it is said, in the middle of this day did the Eternal lead out the Children of Israel, etc. But since one started fulfilling the obligation, one tells him to clean it up. Rebbi Abunah bar Sehora objected, did he not already mention it for the cup?

תַּנֵּי. אֵין אוֹמְרִים זְמַן אֶלָּא בִשְׁלֹשָׁה רְגָלִים בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי מָנָא. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסּוּכּוֹת. תַּנֵּי. כָּל שֶׁכָּתוּב בּוֹ מִקְרָא קוֹדֶשׁ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בּוֹ זְמַן. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. וְיֵאוּת. מִי שֶׁרָאָה תְאֵינָה בִּכּוֹרֶת שֶׁמָּא אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן. הֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים.

It was stated: One says “time” only at the three festivals of pilgrimage. Rebbi Mana said, a baraita says so, on the festival of mazzot, the festival of weeks, and the festival of booths. It was stated: For any {day} where it is stated “declaration as holy” one has to say ”time”. Rebbi Tanḥuma said, this is correct. If somebody saw a fig as first fruit, does he not have to recite “time”? This applies to New Year’s Day and the Day of Atonement

בִּיהוּדָה נָהֲגוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה. וּבַגָּלִיל נָהֲגוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. עָבַר וְעָשָׂה בִיהוּדָה כְגָלִיל וּבְגָלִיל כִיהוּדָה. יָצָא. הֲרֵי פּוּרִים. אֵילּוּ קוֹרְאִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וְאֵילּוּ קוֹרְאִין בָּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. שַׁנְיָיא הִיא. דִּכְתִיב מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר.

(where in Judea one used to follow Rebbi Aqiba and in Galilee Rebbi Joḥanan ben Nuri. If he changed and in Judea acted as in Galilee or in Galilee as in Judea he discharged his obligation. But is there not Purim, where these read on the fourteenth and those on the fifteenth? There is a difference since it is written, family and family, country and country, and town and town.)