Jerusalem Talmud Pesachim 5.10

משנה: קְרָעוֹ וְהוֹצִיא אֲת אֵימוּרָיו נְתָנוֹ בַמָּגִס וְהִקְטִירָם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. יָצָאת כַּת הָרִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת. שְׁנִיָּה בַחֵיל. הַשְּׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. חָשֵׁיכָה יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן:

MISHNAH: He tears it open and removes the parts which he puts in a tureen and burns on the altar. The first group left and sat on the Temple Mount, the second within the inner wall of the Temple Mount, the third stood at its place. When it got dark, they left and roasted their Pesaḥ.

הלכה: כָּתוּב וְהִזָּה מִמֶּנּוּ. מִכּוּלּוֹ. אָמַר רִבִּי אַבּוּנָא. וּבִלְבַד מִזֶּבַח שָׁלֵם. כְּתוּב וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ. וְהִקְטִירוֹ. וְהִקְטִירָם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ. הַכָּשֵׁר וְלֹא הַפָּסוּל. וְהִקְטִירוֹ. שֶׁלֹּא יְעָרֵב חֲלָבִים בַּחֲלָבִים. וְהִקְטִירָם. כּוּלָּם כְּאַחַת. הָכָא אַתָּ מַר. וְהִקְטִירוֹ. שֶׁלֹּא יְעָרֵב חֲלָבִים בַּחֲלָבִים. וְהָכָא אַתָּ מַר. הִקְטִירָן. כּוּלָּן כְּאַחַת. אָמַר רִבִּי לָא. כָּאן בְּמַגִּס. וְכָאן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

HALAKHAH: It is written, he sprinkled from it, from its entirety. Rebbi Abuna said, only from a complete sacrifice. “It is written, they shall burn it, and he shall burn it, and he shall burn them. Why does the verse say they shall burn it, the qualified, not the disqualified. And he shall burn it, that he may not mix fat with fat. And he shall burn them, all of them together.” Here you are saying, and he shall burn it, that he may not mix fat with fat; and there you are saying, and he shall burn them, all of them together. Rebbi La said, here in the tureen, there on the top of the altar.

לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. לֹא הָיְתָה יְשִׁיבָה בָעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵית דָּוִד בִּלְבַד. וְאָמַר רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֲפִילוּ לְמַלְכֵי בֵית דָּוִד לֹא הָיְתָה יְשִׁיבָה בָעֲזָרָה. תִּיפְתָּר שֶׁסָּמַךְ עַצְמוֹ לַכּוֹתֶל וְיָשַׁב לוֹ. וְהָא כָתוּב וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְי וגו׳. אָמַר רִבִּי אַיְיבוֹ בַּר נַגָּרִי. וַיִּישֶׁב עַצְמוֹ לִתְפִילָּה.

Did not Rebbi Ḥiyya state, “nobody could sit in the Temple courtyard except kings of the Davidic dynasty”? And Rebbi Immi said in the name of Rebbi Simeon ben Laqish, even the kings of the Davidic dynasty could not sit in the Temple courtyard. Explain it that he leaned on the wall as if sitting. But is it not written, King David came and sat before the Eternal, etc.? Rebbi Ayvo bar Naggari said, he concentrated for prayer.

יָצָאת כַּת רִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת. שְׁנִיָּה בַחֵיל. שְׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. מָה אֲתִינָן מִיתְנֵי. וְיָשְׁבָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ. עָמְדָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ.

“The first group left and sat on the Temple Mount, the second within the inner wall of the Temple Mount, the third at its place.” Rebbi Naḥman in the name of Rebbi Mana: Did we state “sat at its place”? “Stood at its place”.