Jerusalem Talmud Beitzah 1.12

משנה: מְשַׁלְּחִין כֵּלִים בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא סַנְדָּל מְסוּמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָפוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לֹא מִנְעָל לָבָן מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אוּמָּן. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ בְיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ:

MISHNAH: One may send garments whether sewn or not sewn, and even if they do not respond to a holiday need. But not a sandal with nails nor a shoe which is not sown. Rebbi Jehudah says, also no white shoe because it needs a craftsman. This is the principle: Anything which one may use on the holiday one may send.

הלכה: כֵּינִי מַתְנִיתָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ בֵּיצַת אוּמָּן. מַתְנִיתָה דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. דִּתַנִּינָן תַּמָּן. מִנְעָל עַל הָאִמּוּם. רִבִּי לִיעֶזֶר מְטָהֵר וַחֲכָמִים מְטַמִּין. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. שַׁנְיָיא הִיא הָכָא. שֶׁהוּא כְמַכְשִׁיר כֶּלִי בְיוֹם טוֹב. תַּנִּי. אֵין מְפָרִקִין אֶת הַמִּנְעָל מֵעַל הָאִימּוּם בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל מְפָרִקִין אֶת הַמִּנְעָל מִן הָאִמּוּם בְּחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד.

HALAKHAH: So is the Mishnah: Because it needs the shoe-maker’s form. Is the Mishnah Rebbi Eliezer’s? As we have stated there, “the shoe on the shoe-maker’s last, Rebbi Eliezer declares pure but the Sages declare impure.” It is the opinion of everybody. It is different here since he is like finishing an implement on the holiday. It was stated: One does not dismantle a shoe from the last on the holiday, but one dismantles a shoe from the last on the intermediate days of the holiday.

מָהוּ לְהַעֲמִיד חָלָב בְּיוֹם טוֹב. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אַף הוּא חוֹלֵב וּמַעֲמִיד מִיּוֹם טוֹב לַחוֹל.

May one make cheese from milk on the holiday? If you are saying so, he will milk and make cheese on the holiday for the workday.

תַּנָּה רִבִּי חֲלַפְתַּא בֶּן שָׁאוּל. תַּכְשִׁיטִין אָסוּר לְשַׁלְּחָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא אָמְרוּ אֶלָּא לְשַׁלְּחָן. הָא לְלוֹבְשָׁן מוּתָּר. תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. אֶת הַפִּינַקְס אֶת הַקַּרְקָּשׁ אֶת הַמִּרְאֶה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מַתְנִיתָה אָמְרָה שֶׁאָסוּר לְלוֹבְשָׁן. דְּתַנִּינָן. כָּל שֶׁנֵּיאוֹתִין בּוֹ בְּיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁמּוּתָּר לְלוֹבְשָׁן. יְהֵא מוֹתָּר לְשַׁלְּחָן. מָהוּ הָדָא דְתַנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. אֶת הַפִּינַקְס אֶת הַקַּרְקָּשׁ אֶת הַמִּרְאֶה לְכַסּוֹת אֶת הַכֵּלִים. בְּשֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם תּוֹאַר כֶּלִי. עַד כְּדוֹן בִּתַכְשִׁיטִין שֶׁלְּזָהָב. וַאֲפִילוּ תַּכְשִׁיטִין שֶׁלְּכֶסֶף. אָמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אָסוּר. וְאָמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אֲנָא יְדַע רֹאשָׁהּ וְסוֹפָא. טַלְיָין דַּקִּיקִין הֲווֹן מִתְרַבְּיָין בְּדָרְתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. אֲתָא שָׁאַל לָרִבִּי זְעורָה. אֲמַר לֵיהּ. לָא תֶאֱסוֹר וְלֹא תִישְׁרֵי.

Rebbi Ḥalaphta ben Shaul stated: It is forbidden to send jewelry. Rebbi Mana said, they said only to send, therefore to wear is permitted. It was stated: “One may move the shofar to let a child drink, the writing tablet, and the bell, and the mirror, to cover vessels.” Rebbi Abun said, a Mishnah says that it is forbidden to wear it, as we have stated: “Anything which one may use on the holiday one may send.” If you say that it is permitted to wear it should be permitted to send. And what is that which was stated: “One may move the shofar to let a child drink, the writing tablet, and the bell, and the mirror, to cover vessels”? If they are called implements. So far gold jewelry. Also even silver jewelry? They said in the name of Rebbi Jeremiah forbidden, and they said in the name of Rebbi Jeremiah permitted. Rebbi Ḥizqiah said, I know the beginning and the end. Small girls were growing up in Rebbi Jeremiah’s dwelling. He went and asked Rebbi Ze`ira, who told him: do not forbid and do not permit.