Jerusalem Talmud Bava Metzia 7.1

משנה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִין וְאָמַר לָהֶן לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב אֵינוֹ יָכוֹל לְכוֹפָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּן יָזִין לְסַפֵּק מְתִיקָה יְסַפֵּק הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא שֶׁאָמַר לִבְנוֹ צֵא שְׂכוֹר לָנוּ פוֹעֲלִין וּפָסַק לָהֶן מְזוֹנוֹת. וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו אָמַר לוֹ אֲפִילוּ אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶן כִּסְעוּדַת שְלֹמֹה בְשָׁעָתוֹ לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתָךְ עִמָּהֶן שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בַמְּלָאכָה צֵא וֶאֱמוֹר לָהֶן עַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם אֶלָּא פַת וְקִטְנִית בִּלְבַד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

MISHNAH: One who hires workers and tells them to start early and work late, at a place where it is not customary to start early or work late cannot force them to do so. At a place where it is customary to feed them, he has to feed them; to supply a snack, he has to supply it, always following local custom. It happened that Rebbi Joḥanan ben Matthew said to his son, go and hire workers for us. He awarded them food, but when he returned to his father, the latter told him, even if you serve them Solomon’s meal in his time you did not fulfill your pledge since they are descendants of Abraham, Isaac, and Jacob. But before they start work go and tell them: On condition that your only claim be for bread and legumes. Rabban Simeon ben Gamliel said, that was unnecessary; one always follows local custom.

הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִין כול׳. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. הַמִּנְהַג מְבַטֵּל אֶת הַהֲלָכָה. אָמַר רִבִּי אִימִּי. כָּל הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָיה חוּץ מִזּוֹ.

HALAKHAH: “One who hires workers,” etc. Rav Hoshaia said, this means that usage supersedes practice. Rebbi Immi said, everywhere the burden of proof is on the claimant except here.

בְּנֵי טִבֵּרִיָּא לֹא מַשְׁכִּימִין וְלֹא מַעֲרִיבִין. בְּנֵי בֵית מָעוֹן מַשְׁכִּימִין וּמַעֲרִיבִין. בְּנֵי טִיבֵּרִיָּא שֶׁעָלוּ לִשְׂכַר בֵּית מָעוֹן נִשְׂכָּרִין כְּבֵית מָעוֹן. בְּנֵי בֵית מָעוֹן שֶׁיָּרְדוּ לִשְׂכַר בְּטִיבֵּרִיָּא נִשְׂכָּרִין כְּטִיבֵּרִיָּא. אֲבָל שֶׁעוֹלֶה מִטִּיבֵּרִיָּא לִשְׂכֹר פּוֹעֲלִין מִבֵּית מָעוֹן יְכִילוּ מֵימַר לוֹן. כֵּן סָלְקָת בְּמַחְשַׁבְתְּכוֹן דְּלָא הְוִינָא מַשְׁכַּח מֵיגַר פּוֹעֲלִין מִטִּיבֵּרִיָּא. אֶלָּא בְגִין דְּשָׁמְעִית עֲלֵיכוֹן דְּאַתּוּן מַשְׁכִּימִין וּמַעֲרִיבִין בְּגִין כֵּן סָלְקִית הָכָא. מְקוֹם שֶׁאֵין מִנְהַג. יְהוּדָה בֶּן בּוּנִי רִבִּי אִמִּי רַב יְהוּדָה. תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא הַשְׁכָּמָה שֶׁלְּפוֹעֲלִין וְהַעֲרָבָה שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת. וּמַה טַעֲמָא. תָּשֵׁת חוֹשֶׁךְ וִיְהִי לָיְלָה. הַכְּפִירִים שׁוֹאֲגִים לַטָּרֶף. תִּתֵּן לָהֶם יִלְקוֹטוּן. תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן. יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ. (עַרְבִית) [עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת] בֵּין הַשְׁכָּמָה בֵין הַעֲרָבָה מִשֶּׁלְּבַעַל הַבַּיִת. עַד אֵיכָן. עַד כְּדֵי לִמַלְאוֹת לוֹ חָבִית מַיִם וְלִצְלוֹת לוֹ דָגָה וּלְהַדְלִיק לוֹ נֵר.

In Tiberias one does not work early or late. In Bet Ma‘on one works early and late. People from Tiberias who climb up to be hired in Bet Ma‘on are hired on the terms of Bet Maon. People from Bet Ma‘on who descend to Tiberias are hired on the terms of Tiberias. But an employer from Tiberias who climbs up to hire workers in Bet Maon can tell them, you should not think that I could not find workers to hire in Tiberias but came up because I heard that you start early and work late. At a place where there is no common usage, Jehudah ben Buni, Rebbi Immi, Rav Jehudah: It is a stipulation of the court that the early part of morning belong to the workers and the late part of evening to the employer. What is the reason? “You make darkness, there is night; the young lions roar for prey; You give to them, they are collecting; the sun shines, they return; man leaves for his work.” (In the evening) [Fridays] both early rising and late going is at the employer’s expense. How much? That he may fill an amphora of water, fry himself a fish, and light the candle.

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן מִתְיָה. אָדָם שֶׁהָלַךְ לְקַדֵּשׁ אִשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר צָרִיךְ לְהַתְנוֹת עִמָּהּ וְלוֹמַר לָהּ. עַל מְנָת דְּתַעַבְדִּי כֵן וְכֵן וְתֹאכְלִי כֵן וְכֵן.

In the opinion of Rebbi Joḥanan ben Matthew, a man who goes to another place to preliminarily marry a woman has to stipulate with her and tell her, on condition that you work so and so much and eat for such and such costs.