Jerusalem Talmud Ketubot 9.5

משנה: כָּתַב לָהּ נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת הַיּוֹרְשִׁין וְאֵת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ. שְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִיךְ וְעַל הַבָּאִין בִּרְשׁוּתֵיךְ הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ לֹא אוֹתָהּ וְלֹא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא אֶת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ אֲבָל יוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֵת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ.

MISHNAH: If he wrote to her: “I have no vow or oath against you,” he cannot make her swear, but he can ask an oath from the heirs or her business associates. “I have no oath against you, or your heirs, or your business associates,” he cannot ask an oath from her, or her heirs, or her business associates, but the heirs can ask an oath from her, or her heirs, or her business associates.

הלכה: כָּתַב לָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ כול׳. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. לֹא סוֹף דָּבָר בִּנְכָסִים שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ. אֶלָּא אֲפִילוּ בִּנְכָסִין שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.

HALAKHAH: “If he wrote to her: “I have no vow or oath against you,” etc. Rebbi Jonah and Rebbi Yose both say, not only about properties over which she exercised control during her husband’s lifetime but even about properties over which she exercised control after her husband’s death are the heirs prevented from making her swear.

תַּמָּן תַּנִּינָן. הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר וּמֵתָה כְדַרְכָּהּ יִשְׁבַּע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּהּ וְהַשּׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁנָּתַן לֹו רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל לָאֲחֵרִים. וְתַנֵּי רִבִּי חִיָיה כֵן. אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וְלֹא הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל. וְלֹא מִי שֶׁהוֹפְקַד אֶצְלוֹ רַשַּׁאי לְהַפְקִיד אֶצֶל אַחֵר אֶלָּא אִם כֵּן נָטְלוּ רְשׁוּת מֵהַבְּעָלִים. וְכוּלָּם שֶׁשִּׁינּוּ אֶת שְׁמוֹתֵיהֶן שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים חַיָיבִין. וְהַשּׁוֹאֵל לֹא אֲפִילוּ לֹא שִׁינָּה חַיָיב. אֶלָּא בְּגִין דְּתַנִּינָן. מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִן הַשְּׁבוּעָה וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְאָתָא מֵימַר לָךְ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיתְנָה עִמּוֹ שֶׁהוּא פָטוּר שֶׁהוּא חַיָיב. בִּיקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כָּתַב לָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ. אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֵת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. הָדָא אָמְרָה שֶׁאִם בִּיקְּשׁוּ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל הוּא מַשְׁבִּיעוֹ. הַָדָא יָלְפָה מִן הַהִיא וְהַהִיא יָלְפָה מִן הָדָא. הָדָא יָלְפָה מִן הַהִיא. שֶׁאִם בִּיקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל מַשְׁבִּיעוֹ. וְהַהִיא יָלְפָה מִן הָדָא. שֶׁאִם בִּיקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַאִשָּׁה (שֶׁלֹּא) מַשְׁבִּיעָהּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. לָא צוֹרְכַת מֵילַף הָדָא מִן הַהִיא. וּמַה צוֹרְכָה תֵּילַף הַהִיא מִן הָדָא. כַּיי דָּמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל. וְהָכָא. וְהוּא שֶׁנָּתַן לָהּ רְשׁוּת שֶׁיְּהוּ בָנֶיהָ אֶפִּיטְרוֹפִּים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר כָּל זְמָן שֶׁהִיא שְׂכוּרָה אֶצְלוֹ. רִבִּי זְעוּרָה שָׁאַל לְרִבִּי אֲבוּנָא. שְׁאָלוּהָ הַבְּעָלִים וָמֵתָה. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אֲנָן אָמְרִין. אֲכָלוּהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר אָבוּן. אָכְלוּ שֶׁלָּהֶן אָכְלוּ. רִבִּי זְעוּרָה בְעָא קוֹמֵי רַבִּי יָסָא. הֵיךְ עָבְדִין עוֹבְדָא. אָמַר לֵיהּ. תְּרֵיי כָּלקֳבֵל אַרְבָּעָה וְלָא עָבְדִין עוֹבְדָא כְסוּגְיָיא. אָמַר לֵיהּ. תְּרֵיי כָּל קֳבֵל תְּרֵיי אִינּוּן. רַבִּי לָעְזָר תַּלְמִידֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיה רוֹבָה. רִבִי יוֹחָנָן תַּלְמִידֵיהּ דְּרִבִּי יַנַּאי.

There, we have stated: “If somebody leases a cow from another person and lends it to a third party; if it died naturally, the lessee has to swear that it died naturally and the borrower has to pay to the lessee.” Rebbi Hila in the name of Rebbi Yannai: Only if he gave permission to lend to others. Also Rebbi Ḥiyya stated thus: “The borrower cannot lend, nor the lessee lease, nor the borrower lease, nor the lessee lend, nor the trustee give to another unless they received permission from the owners. And all who changed the titles without the owners’ knowledge are liable. But the borrower is liable even if he did not change.” But it is because we stated: “An unpaid watchman can stipulate to be exempt from an oath and the borrower may stipulate that he not have to pay.” This means that even if he stipulated to be exempt that he is obligated. What if he wanted to let the borrower swear? Let us hear from the following: “If he wrote to her: ‘I have no vow or oath against you,’ he cannot make her swear, but he can ask an oath from the heirs or her business associates.” This implies that if he wanted to make the borrower swear, he can force him to swear. The first case teaches about the second and the second about the first. The first case teaches about the second, that if he wanted to make the borrower swear, he can force him to swear. The second case teaches about the first, that if he wants to force the wife to swear, that he can make her swear. Rebbi Ḥanina said, it is not necessary to derive the first case from the second, and what does one learn for the second case from the first? Following what Rebbi Hila said in the name of Rebbi Yannai: Only if he gave permission to lend to others. And here, only if he gave permission to let her sons be stewards. Rebbi Yose said, he has to pay the lease all the time it is leased to him. Rebbi Ze‘ira asked Rebbi Abuna: If the owners borrowed it and it died? He said to him, in that case we say, they ate it. Rebbi Yose bar Abun said, if they ate it, they ate their own property. Rebbi Ze‘ira asked before Rebbi Yasa: How does one act? He said to him, there are two against four; one does not act following the argument. He said to him, they are two against two! Rebbi Eleazar is the elder Rebbi Ḥiyya’s student; Rebbi Joḥanan is Rebbi Yannai’s student.