Jerusalem Talmud Yevamot 7.4

משנה: הָעוּבָּר וְהַיָּבָם וְהָאֵירוּסִין וְהַחֵרֵשׁ וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין. סָפֵק שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן מֵת רִאשׁוֹן צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

MISHNAH: The fetus, the levir, the betrothal, the deaf-and-dumb, and the male nine years and one day old disable but do not enable to eat. If there was a doubt whether or not he had reached nine years and one dayt; whether or not he had grown two pubic hairs; when the house fell on him and his brother’s daughter and it is not known who of them died first, her co-wife performs ḥalîṣah but not levirate.

הלכה: הָעוּבָּר וְהַיָּבָם וְהָאֵירוּסִין כול׳. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. בְּזוֹ מִידַּת הַדִּין לוֹקָה. שֶׁאִם מַעֲשֶׂה הוּא לִפְסוֹל יְהֵא מַעֲשֶׂה לְהַאֲכִיל. וְאִם אֵינוֹ מַעֲשֶׂה לִפְסוֹל. לֹא יְהֵא מַעֲשֶׂה לְהַאֲכִיל. יְאוּת אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. הֵם יֹאכְלוּ וְהֵם יַאֲכִילוּ. הָרָאוּי לוֹכַל מַאֲכִיל. וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹכַל אֵינוֹ מַאֲכִיל. הָתִיבוּן. הֲרֵי מַמְזֵר הְרֵי אֵינוֹ רָאוּי לֶאֱכוֹל וּמַאֲכִיל. שַׁנְיָיא הִיא. דִּכְתִיב יְלִיד בַּיִת. מֵעַתָּה הַיָּלוּד מַאֲכִיל וְשֶׁאֵינוֹ יָלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל. שַׁנְיָיא הִיא. דִּכְתִיב וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ. פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. בִּנְעוּרֶיהָ פְּרָט לִמְעוּבֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָמְרָה. הַעִיבּוּר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לִפְסוֹל וְלֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לְהַאֲכִיל. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן פְּלִיגִין. דָּמַר זְעִירָא. תַּנֵּי תַמָּן. אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּמְעוּבֶּרֶת מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאִינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחוֹמֶשּׁ. מַה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל אֲפִילוּ יוֹלֶדֶת הִימֶּינּוּ בָנִים אֵינָהּ זָרָה לוֹ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין בְּבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישֵּׂאת לְכֹהֵן. אִם אוֹמֵר אַתְּ. הָעוּבָּר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לִפְסוֹל וְלֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לְהַאֲכִיל. לָמָּה מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאִינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחוֹמֶשׁ. וִישַׁלְּמוּ קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ.

HALAKHAH: “The fetus, the levir, the betrothal,” etc. Rebbi Simeon said, here the logic is deficient, for if it is action to disable it also should be action to enable, and if it is not action to disable it also should not be action to enable. Rebbi Simeon is correct; what is the reason of the rabbis? “They shall eat”, they shall enable to eat. The one who may eat enables to eat, the one who may not eat cannot enable to eat. They objected: there is the bastard who may not eat and he enables to eat! There is a difference, since it is written “born in the house”. Then the born should enable, the not born should not enable! There is a difference, since it is written “and she returns to her father’s house”, to exclude the one waiting for the levir, “in her youth”, to exclude the pregnant one. Rebbi Yose said, that means that they considered pregnancy to be real to disable but did not consider it real to enable to eat. The words of the rabbis disagree since Ze‘ira said, there they state that the betrothed, the one waiting for the levir, and the pregnant, pay the capital but not the fifth. What are we speaking about? If about the daughter of a Cohen married to an Israel, even if she had children from him she is not an outsider for it. But we must deal with the daughter of an Israel married to a Cohen. If you say, they considered the fetus to be real to disable but did not consider it real to enable to eat, why does she pay the capital but not the fifth, should she not pay capital and fifth?

חֵרֵשׁ פּוֹסֵל. לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשׁ וְשֶׁלַּשׁוֹטֶה טוֹבֶלֶת מִחֵיק בַּעֲלָהּ וְאוֹכֶלֶת. רִבִּי אַבָּא מָרִי וְרִבִּי מַתַּנְיָה. חַד אָמַר. בְּחֵרֵשׁ פּוֹסֵל. וְחוֹרָנָה אָמַר בְּחֵרֵשׁ יָיבָם.

“The deaf-and-dumb disables.” Did not Rebbi Ḥiyya state: “The wife of the deaf-and-dumb or the insane immerses herself from her husband’s bosom and eats”? Rebbi Abba Mari and Rebbi Mattaniah, one said, a disqualified deaf-and-dumb, the other said, a deaf-and-dumb levir.

סָפֵק שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ. כְּמִי שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד לִפְסוֹל. סָפֵק שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. כְּמִי שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְהַאֲכִיל.

“Whether he had reached nine years and one day or not”, he is as if he were nine years and one day old to disable; “whether he had grown two pubic hairs or not”, he is as if he had grown two pubic hairs to make her eat.

נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן מֵת רִאשׁוֹן. צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. וְהָכָא אֲתִינָן מִיתְנֵי סְפֵיקוֹת. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן צָרוֹת תַנִּינָן סְפֵק צָרוֹת.

“When the house fell on him and his brother’s daughter and it is not known who of them died first, her co-wife performs ḥalîṣah but not levirate.” Why do we come here to state doubts? Since we had stated [the rules for] co-wives, we now state for doubts concerning co-wives.