Jerusalem Talmud Terumot 4.4

משנה: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וּתְרוֹם תּוֹרֵם כְדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת תּוֹרֵם כְּבֵינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. פָּחַת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה אִם נִתְכַּוֵון לְהוֹסִיף אֲפִילוּ אֶחָד אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. הַמַּרְבֶּה בִּתְרוּמָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶחָד מֵעֲשָׂרָה כִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר יוֹתֵר מִיכֵּן יַעֲשֶׂנָּהּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה. רִבִּי טַרְפוֹן וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמְרִים עַד שֶׁיְּשַׁיֵיר שָׁם חוּלִין.

MISHNAH: If somebody said to his agent: go and give heave, he gives heave following the intentions of the owner. If [the agent] does not know the intentions of the owner, he gives average heave, one in fifty. If he diminished by ten or added ten, his heave is heave, but if he intended to exceed [the owner’s intention] by even one, his heave is not heave. If somebody increases heave, Rebbi Eliezer says, up to one tenth like the heave of the tithe. The excess he should make heave of the tithe but not for another place. Rebbi Ismael says, half profane and half heave. Rebbi Ṭarphon and Rebbi Aqiba say more, but he must retain some profane produce.

הלכה: עַד כְּדוֹן כְּשֶׁאָמַר לוֹ צֵא וּתְרוֹם לְדַעְתִּי. הָיָה יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא אָמַר לוֹ צֵא וּתְרוֹם לְדַעְתִּי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הָא יוֹדֵעַ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ כְּמִי שֶׁאָמַר לוֹ.

HALAKHAH: So far, if he said to him, go and give heave following my intentions. If he knew the intentions of the owner but [the owner] did not tell him: go and give heave following my intentions? Let us hear from the following: “If [the agent] does not know the intentions of the owner;” therefore, if he knows even if he did not tell him, it is as if he had told him.

אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא הַפּוֹחֵת אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה וְהַמּוֹסִיף אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה. אֲבָל לֹא לְחוּלִין שֶׁאֵין הַפְּחָת וְהַתּוֹסֶפֶת שָׁוִין. הֵיךְ עֲבִידָא. הֲוָה יְלִיף תְּרִים חַד מִן חַמְשִׁין כַּד הוּא תְּרִים חַד מִן אַרְבָּעִין מַפְסִיד לֵיהּ שִׁיתָא רוֹבְעִין. כַּד הוּא תְּרִים חַד מִן שִׁיתִין מִתְגַּר לֵיהּ אַרְבָּעָה רוֹבְעִין.

Rebbi Abun bar Cahana said: If someone diminished by ten it is heave, and if he added ten it is heave. This does not apply to the profane [produce] since diminution and addition are not equal. How is that? If he used to give heave one in fifty, if he gives heave one in forty he makes him lose six quarters. If he gives heave one in sixty, he earns him four quarters.

הָכָא אַתְּ מַר תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וָכָא אַתְּ אָמַר אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִי הִלֵּל כָּאן בְּמִתְכַּוֵּין לִפְחוֹת כָּאן בְּמִתְכַּוֵּין לְהוֹסִיף.

Here you say, his heave is heave, but there you say, his heave is not heave! Rebbi Ḥanina ben Rebbi Hillel said, in one case he intended to diminish, in the other to add.

רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִּינָן תַּמָּן אָמַר לוֹ תֵּן לָהֶן חֲתִיכָה חֲתִיכָה וְהוּא אָמַר טְלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם. וְהֵן נָטְלוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ כּוּלָּן מָעֲלוּ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן מֵחֲתִיכָה הָרִאשׁוֹנָה נִסְתַּיְימָה שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. בְּרַם הָכָא עַל כָּל חִיטָּה וְחִיטָּה נִסְתַּיְימָה שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כְּרָיִים אֶחָד נִתְקַן לְדַעְתּוֹ וְאֶחָד נִתְקַן שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ.

Rebbi Ḥaggai asked before Rebbi Yose: There, we have stated: “If he said to him, give them one piece, but he said, take two each, and they took three each, all committed larceny;” but here you say so? He said to him, there the agency of the owner stopped after the first piece, but here each single grain of wheat is under the agency of the owner. What is the difference? If there were before him two heaps, one put in order by his intention, the other put in order not by his intention.

רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אַתְיָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר כְּבֵית שַׁמַּאי כְּמָה דְבֵית שַׁמַּאי אָמְרִין קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין. כֵּן רִבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין.

Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Joḥanan, Rebbi Jacob bar Aḥa in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: Rebbi Eliezer follows the House of Shammai; just as the House of Shammai say, it is sanctified as dema‘, so Rebbi Eliezer says it is sanctified as dema‘.

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶׁבּוֹ קָדַשׁ לְשֵׁם תְּרוּמָה וְהַשְּׁאָר אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְרוּמָה וְהַשְּׁאָר טֵבֵל טָבוּל לְמַעְשְׂרוֹת. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר יוֹתֵר מִיכֵּן יַעֲשֶׂנָּהּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מָקוֹם אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה קַשְׁיָא. אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶׁבּוֹ קָדַשׁ לְשֵׁם תְּרוּמָה וְהַשְּׁאָר אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְרוּמָה וְהַשְּׁאָר טֵבֵל טָבוּל לַכֹּל. וְתַנִּינָן יוֹתֵר מִיכֵּן יַעֲשֶׂנָּה כִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר יַעֲשֶׂנָּה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מָקוֹם אַחֵר. סָבַר חִזְקִיָּה כְּהָדָא דְּתַנֵּי רִבִּי חִיָיה דְּתַנֵּי רִבִּי חִיָיה יוֹתֵר מִיכֵּן יַעֲשֶׂנָּה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מָקוֹם אַחֵר.

In the opinion of Rebbi Joḥanan, it is simple. One tenth in it is holy as heave, of the remainder one tenth is heave and the rest is ṭevel for tithes. Therefore, he must declare: “The excess he should make heave of the tithe for another place.” In the opinion of Ḥizqiah, it is difficult. One tenth in it is holy as heave, of the remainder one tenth is heave and the rest is ṭevel for everything. But we have stated: “The excess he should treat as heave of the tithe,” he should make it heave of the tithe for another place. Hizkiah holds with what Rebbi Ḥiyya stated, as Rebbi Ḥiyya stated: “The excess he should treat as heave of the tithe for another place.”

מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל רֵאשִׁית דְּגָנְךָ דַּייוֹ לְרֵאשִׁית שֶׁיְּהֵא כְדָגָן. מְנַיִין שֶלֹּא עָשָׂה כְלוּם עַד שֶׁיְּשַׁיֵיר מִקְצָת. תַּלְמוּד לוֹמַר מֵרֵאשִׁית וְלֹא כָל רֵאשִׁית.

What is the reason of Rebbi Ismael? (Deut. 18:4) “The beginning of your grain,” it is sufficient for the beginning to be like the grain. From where that he did not do anything unless he left some remainder? (Num. 15:21) “From the beginning”, not all the beginning.