Jerusalem Talmud Challah 4.3

משנה: נוֹטֵל אָדָם כְּדֵי חַלָּה מֵעִיסָה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּטָהֳרָה לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ חַלַּת דְּמַיי עַד שֶׁתִּסְרַח שֶׁחַלַּת דְּמַיי נִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא וְשֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף.

MISHNAH: A person may take for ḥallah from a dough prepared in purity and from which ḥallah has not yet been taken, to use it continuously for ḥallah of demay until it decays, since ḥallah of demay may be taken from pure for impure and from what is not earmarked.

הלכה: מַהוּ עַד שֶׁתִּסְרַח מֵאוֹכֶל אָדָם אוֹ עַד שֶׁתִּפְסוֹל מֵאוֹכֶל הַכֶּלֶב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא נִסְרְחָה מֵאוֹכֶל אָדָם מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּטוּמְאָה. מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְאַתְּ אָמְרָת מֵאוֹכֶל הַכֶּלֶב. אֶלָּא מֵאוֹכֶל אָדָם.

HALAKHAH: What means “until it decays”? That it is no longer human food or until it is unfit as dog food? Let us hear from the following: “If it decayed and no longer is human food it is impure by the impurity of food and one burns it in impurity.” It is impure by the impurity of food and you say until unfit as dog food? It must be as human food.

הָדָא אָמְרָה שֶׁתּוֹרְמִין מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה. וְאַתְיָיא כַּיי דָּמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן שֶׁתּוֹרְמִין מֵעָלֵי אִיסְתָּפֻנִינֵי עַל הָאִיסְטָּפֻנִינֵי בְּמָקוֹם שֶׁאוֹכְלִין אוֹתָהּ. כְּהָדָא גַּמְלִיֵיל זֶוּגָא אִינְשִׁי מְתַקְּנָה אִיסְטָפֻנִינִיתֵיהּ. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ אִית תַּמָּן קְנִיבָה אַפְרִישׁ מִן קְנוּבְתָהּ.

This means that one may give heave from bad for good. It parallels what Rebbi Samuel bar Rav Naḥman said in the name of Rebbi Jonathan, one gives heave from the leaves of carrots for carrots at a place where [the leaves] are eaten. This happened with Gamliel the twin who had forgotten to put his carrots in order. He came and asked Rebbi Joḥanan who said to him: Is there greenery? Give heave from the greenery!

תַּנֵּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלְדְּמַאי. אִיתָא חֲמִי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלְוַודַּאי נִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלְדְּמַאי לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּסָפֵק תְּרוּמָה גְדוֹלָה אֲנָן קַיָימִין סָפֵק הִפְרִישׁ תְּרוּמָה סָפֵק לֹא הִפְרִישׁ כְּמַה דְתֵימַר מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי תְּרוּמָה לֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת וְאָמַר מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי כֵּן. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא כָּאן בְּרוֹצֶה לְאוֹכְלָהּ כָּאן בְּרוֹצֶה לְשׂוֹרְפָהּ.

It was stated: “Heave of the tithe of demay.” Come and see, since certain heave of the tithe may be taken from pure for impure, heave of the tithe of demay not so much more? Rebbi Yose said, we deal with a doubt of Great Heave when it is not sure whether Great Heave was taken or not. As you say, “from certain produce for demay, it is heave that should not be eaten unless heave and tithes were taken for it;” he asserts that from demay for demay it is the same. Rebbi Simeon ben Karsana said, there he wants to eat it, here he wants to burn it.