Sifrei Devarim 334

ויבוא משה - נאמר כאן ויבוא משה, ונאמ' להלן וילך משה. אי אפשר לומר ויבוא משה, שכבר נאמר וילך משה; ואי אפשר לומר וילך משה, שכבר נאמ' ויבא משה! אמור: מעתה בא דייתיכוס שלו והרשות נתנה ביד אחר:

(Devarim 32:44) "And Moses came": It is written here "And Moses came," and elsewhere, (Ibid. 31:1) "And Moses went." It cannot be said "And Moses came," for it is already said "And Moses went"; and it cannot be said "And Moses went," for it is already said "And Moses came." It must be understood, then, as: His time came to an end and his authority was given to another (Joshua).

וידבר משה את כל דברי השירה הזאת באזני העם - מלמד שהיה משקעם באזניהם:

"and he (Moses) spoke all the words of this song in the ears of the people": We are hereby taught that he "inserted" the words in their ears.

הוא והושע בן נון - ולמה אני צריך, והלא כבר נאמר (במדבר י״ג:ט״ז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ומה ת"ל הוא והושע בן נון? ללמדך צדקו של יהושע: שומע אני שצפה דעתו עליו משנתמנה ברשות? ת"ל הוא והושע בן נון, הושע בצדקו - אעפ"י שנתמנה פרנס על הצבור, הוא הושע בצדקו. כיוצא בו אתה אומר (שמות א) ויוסף היה במצרים. וכי אין אנו יודעים שיוסף היה במצרים? אלא להודיעך צדקו של יוסף: יוסף היה רועה את צאן אביו - ואף על פי שנעשה מלך במצרים, הרי הוא בצדקו. כיוצא בו אתה אומר (שמואל א יז) ודוד הוא הקטן. וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן? אלא להודיעך צדקו של דוד: ודוד היה רועה את צאן אביו, ואעפ"י שנעשה מלך על ישראל - הוא דוד בקוטנו:

"He and Hoshea the son of Nun": Is it not written (Numbers 13:16) "And Moses called Hoshea the son of Nun 'Yehoshua'"? Why, then, is it written here "he and Hoshea the son of Nun"? To teach us the righteousness of Yehoshua. I might think that his head "swelled" with his new-found authority; it is, therefore, written "he and Hoshea the son of Nun" — in his righteousness (i.e., his humility). Even though he was appointed to be the leader of the congregation, he remained "Hoshea" in his righteousness. Similarly, (Shemoth 1:5) "And Yosef was in Egypt." Do we not know that Yosef was in Egypt? — The intent is to apprise us of Yosef's righteousness. (Bereshith 37:2) "Yosef … grazed the sheep with his brothers," and even though he became a king in Egypt, he remained in his (original) righteousness. Similarly, (I Samuel 17:14) "and David was the smallest (i.e., the youngest)." Do we not know that David was the youngest? — The intent is to apprise us of David's righteousness. (I Samuel 16:11) (David was) "tending the sheep" of his father, and even though he became the king of Israel, he remained "David" in his smallness.