Sifrei Devarim 130

קעב. לא תאכל עליו חמץ. ר' יהודה אומר, מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה, שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ.

(Devarim 16:3) "You shall not eat upon it chametz": R. Yehudah says: Whence is it derived that if one eats chametz (on Pesach eve) from the sixth hour on he transgresses a negative commandment? From "You shall not eat upon it (i.e., from the time of the sacrifice of the Paschal offering, [from the sixth hour on]) chametz."

אמר ר' שמעון, (יכול) [וכי] כן הוא הדבר, (תלמוד לומר) [והלא כבר נאמר] לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות (לחם עוני)? כל שהוא בקום אכול מצה, הרי הוא בבל תאכל חמץ, וכל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ.

R. Shimon said: Is this so? (i.e., Is this the derivation?) Is it not written "You shall not eat upon it chametz" — "seven days shall you eat upon it matzoth"? Whoever is subsumed in "eat matzoh" is subsumed in "You shall not eat chametz" and whoever is not subsumed in "eat matzoh" is not subsumed in "You shall not eat chametz."

לחם עוני. (פסחים לו) פרט לחלוט ואשישה.

"the bread of affliction": to exclude chalut (a paste stirred in hot water) and pan-cakes.

יכול לא יהיה אדם יוצא [אלא] בפת הדראה? תלמוד לומר תאכל עליו מצות, אפילו במצה של שלמה (המלך). אם כן למה נאמר לחם עוני? פרט לחלוט ואשישה.

I might think that one could fulfill his obligation (of "bread of affliction") only with flour of the second course; it is, therefore, written "You shall eat matzoth upon it" — even the (extra fine) matzoh of King Solomon. If so, why is it written "bread of affliction"? To exclude chalut and pan-cakes.

רבי שמעון אומר, למה נקרא לחם עוני? על שם ענוי שנתענו במצרים.

R. Shimon says: Why is it called "bread of affliction"? Because of the affliction that they suffered in Egypt.

כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. (ברכות ט) יכול חפזון לישראל (ולמצרים)? תלמוד לומר (שמות יא) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. אמור מעתה, לא היה חפזון כי אם למצרים.

"For in haste did you leave the land of Egypt.": I might think the haste of both Israel and Egypt. It is, therefore, written (Shemoth 11:7) "And against all the children of Israel a dog shall not sharpen its tongue" — Say, then, it was only Egypt that was in haste.

למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. זו היא (ברכות ב) שאמר ר' אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות. עד שדרשה בן זומא, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים, "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" להביא לימות המשיח.

"so that you remember the days of your leaving the land of Egypt": This is as R. Elazar b. Azaryah said: I am like one who is seventy years old, and I did not merit reciting the exodus from Egypt at night (in the blessing after the Shema) until Ben Zoma expounded "so that you remember your leaving the land of Egypt all the days of your life." "the days of your life" — the days; "all the days of your life" — the nights. The sages say: "the days of your life" — this world; "all the days of your life" — including the days of the Messiah.