Sifrei Devarim 269

והיה אם לא תמצא חן בעיניו. (גיטין צ') בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר, שנאמר כי מצא בה ערות דבר. ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה את תבשילו, שנאמר כי מצא בה ערות דבר.

(Devarim 24:1) "and it shall be, if she does not find favor in his eyes, for he found in her a thing of nakedness, (then he shall write her a scroll of divorce.") Beth Shammai say: A man should not divorce his wife unless he find in her a thing of nakedness (i.e., that she had fornicated). And Beth Hillel say: Even if she spoiled his meal, it being written "for he found in her a thing of nakedness."

אמרו בית הלל לבית שמאי: אם נאמר דבר למה נאמר ערוה, ואם נאמר ערוה למה נאמר דבר?שאם נאמר דבר ולא נאמר ערוה, הייתי אומר היוצאת מפני דבר תהיה מותרת להינשא, והיוצאת מפני ערוה לא תהיה מותרת להינשא, ואל תתמה אם נאסרה מן המותר לה לא תהיה אסורה מן האסור לה? תלמוד לומר ערוה ויצאה מביתו. ואם נאמר ערוה ולא נאמר דבר, הייתי אומר מפני ערוה תצא מפני דבר לא תצא? תלמוד לומר ויצאה מביתו.

Said Beth Hillel to Beth Shammai: But is it not written "a thing"? Beth Shammai: But is it not written "nakedness"? Beth Hillel: If it were written "nakedness," but not "a thing," I would say, because of nakedness she is divorced, but because of "a thing" she is not divorced. It is, therefore, written "a thing … (2) and she shall go out of his house." And if it were written "a thing," and it were not written "nakedness," I would say: If she is divorced because of "a thing," she is permitted to remarry, but if she is divorced because of nakedness, she is not permitted to remarry. And do not wonder at this, for if she is forbidden (by the divorce) from one who was permitted to her, should she not be forbidden to one (i.e., a new husband), who was forbidden to her? It must, therefore, be written "… nakedness … and she shall go out of his house and she may be to another man."

רבי עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר: אם לא תמצא חן בעיניו.

R. Akiva says: (He may divorce her) even if he finds another more beautiful than she, it being written "if she does not find favor in his eyes."

וכתב לה. לשמה. מכאן אמרו: כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול, כיצד? היה עובר בשוק ושמע קול הסופר מקרא איש פלוני מגרש את אשתו פלונית ממקום פלוני, ואומר זה שמי ושם אשתי כשם אשתו פסול לגרש בו. יותר מכאן אמרו: יש לו שתי נשים ששמותם שוים, כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה. יותר מכאן: אמר ללבלר כתוב ואיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו.

"then he shall write to her": in her name — whence they ruled. Any get not written in the name of that woman is invalid. How so? If one passed by in the marketplace and heard a scribe saying "This man divorces this woman from this place," and he said "That's my name and that's the name of my wife," it is invalid as a get. More so — If he wrote (a get) to divorce his wife, and he changed his mind, and a man of his city found it and said "That's my name and that's the name of my wife," it is invalid as a get. More so, if he had two wives with the same name, if he wrote it to divorce the tall one, he may not use it to divorce the short one. More so, if he told the scribe to write it, thinking "I will use it to divorce whichever I wish," it is invalid as a get.

וכתב. אין לי אלא כתוב בדיו, מנין בסם ובסיקא בקומוס ובקנקנתום? תלמוד לומר: וכתב לה, מכל מקום.

"then he shall write": This tells me only of ink. Whence do I derive (as also permitted) dye, rock-lichen, resin, and vitriol? From "then he shall write" — with anything.

ספר. אין לי אלא ספר, מנין עלי קנים עלי אגוז עלי זית עלי חרוב? תלמוד לומר: ונתן, מכל מקום. אם כן למה נאמר ספר? מה ספר מיוחד של קיימא יצאו אלו שאינן של קיימא. רבי יהודה בן בתירה אומר: מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע, יצא דבר שמחובר לקרקע.

"a scroll": This tells me only of a scroll. Whence do I derive (as also permitted) reed, nut, olive, and carob stalks? From "and he shall place it into her hand" — in any event. If so, why is it written "a scroll"? Just as a scroll is characterized by (relative) permanence, so, all things that are thus characterized (are permitted for the writing of a get) — to exclude those things which are not thus characterized. R. Yehudah b. Betheira says: Just as a scroll is characterized by being unrooted to the ground, so, all things that are thus characterized (are permitted for the writing of a get) — to exclude those things which are not thus characterized.

כריתות. שיהא כריתות. מכאן אתה אומר: האומר לאשתו הרי זה גטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, על מנת שלא תשתי יין לעולם, אין כריתות. על מנת שלא תלכי לבית אביך מכאן ועד ל' יום ועל מנת שלא תשתי יין מכאן ועד ל' יום, הרי זה כריתות. המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרים. לאחר מיתתו של ר' אליעזר נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו, ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא.

"a scroll of 'krithuth'": something that cuts off completely — whence it is ruled: If one says to his wife: Here is your get on condition that you never again go to your father's house; on condition that you never again drink wine — this is not krithuth (in that there is no stage in which complete severance is effected.) (If he says:) on condition that you do not go to your father's house until thirty days from now; on condition that you do not drink wine, until thirty days from now — it is krithuth. If one divorces his wife and says "You are permitted to everyone except so-and-so" — R. Eliezer permits it and the sages forbid it. After the death of R. Eliezer, four elders entered to dispute his words: R. Tarfon, R. Yossi Haglili, R. Elazar b. Azaryah, and R. Akiva.

(ר' טרפון אמר הלכה וניסת לאחיו) [נענה רבי טרפון ואמר: הרי שהלכה וניסת לאחיו של זה שנאסרה עליו] ומת בלא ולד, היאך זו מתייבמת? ולא נמצא זה מתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, הא למדת שאין זה כריתות.

R. Tarfon opened and said: If she went and married the brother of the man to whom she had been forbidden (by the get), and he died without children, how could she become the yevamah of his brother? Would he (her first husband) not be making a condition against what is written in the Torah (i.e., the mitzvah of yibum)? And if anyone makes a condition against what is written in the Torah, his condition is not valid — so that this is not krithuth.

א"ר יוסי הגלילי: היכן מצינו בתורה שמותרת לאחד ואסורה לאחד, אלא מותרת לאחד מותרת לכל אדם, אסורה לאחד אסורה לכל אדם, הא למדת שאין זה כריתות.

R. Yossi Haglili said: Where do we find in the Torah that she is permitted to one and forbidden to another? But if she is permitted to one, she is permitted to all men, and if she is forbidden to one, she is forbidden to all men — so that this is not krithuth.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: כריתות. דבר הכורת בינו לבינה. אמר רבי יוסי (הגלילי): רואה אני את דברי ר' אלעזר בן עזריה.

R. Elazar b. Azaryah says: "Krithuth" — something that severs (completely) between himself and her. R. Yossi said: I subscribe to the words of R. Elazar b. Azaryah.

ר' עקיבא אומר: וכי במה החמירה תורה בגרושה או באלמנה, חמורה גרושה מאלמנה, מה אלמנה קלה נאסרה מן המותר לה, גרושה חמורה אינו דין שתהא אסורה מן האסור לה, הא למדת שאין זה כריתות.

R. Akiva says: On what basis was the Torah stringent vis-à-vis (forbidding) a divorcée to a Cohein or a married woman to all men? (It must be that the ban against) a married woman is more stringent than that of a divorcée (to a Cohein). Now if a divorcée, of lesser stringency, is forbidden (to one who was once permitted to her), then a married woman, of greater stringency, how much more so should she be forbidden (to one who was once permitted to her [if her divorce is only conditional])? — so that this is not krithuth.

דבר אחר: הלכה וניסת לאחד והיו לו בנים ממנה, ניסת לזה לא נמצאו בניו של ראשון ממזרים, הא למדת שאין זה כריתות.

Variantly: If she went and married another and he had children from her, and then she were widowed or divorced and married this one (to whom she was prohibited by the conditional divorce), would her children by the first not be found to be mamzerim (bastards, the divorce being retroactively invalidated)? — so that this is not krithuth.

בידה. אין לי אלא בידה, מנין לרבות גגה חצרה וקרפיפה ורחובה? תלמוד לומר: ונתן, מכל מקום. אם כן למה נאמר ידה? אלא מה ידה מיוחדת שהיא רשותה, כך כל דבר שהיא רשותה.

"into her hand": This tells me only of "her hand." Whence do I derive (the same for) her garden, her courtyard, and her enclosure? From "and he shall place" — anywhere. If so, why is it written "her hand"? Just as her hand is distinct in being her domain, so all that is thus characterized (is valid for the placing of the get).

(ונתן בידה) ושלחה מביתו. עד שיאמר לה זה גטיך. מכאן אמרו: הזורק גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר, או שמצאתו והרי היא גטה, אינו גט, עד שיאמר לה הא גטיך.

"and he shall send her away from his house": He must tell her "This is your get." From here they ruled: If one threw a get to his wife and said "Pick up this writ," or if she found it behind him and read it and found it to be her get, it is not a (valid) get until he says to her "This is your get."