Sifrei Devarim 217

כי את הבכור בן השנואה יכיר. (קדושין מח וש"נ) יכירנו לאחרים. (מלמד שנאמן אדם לומר, "זה בני בכור"). רבי יהודה אומר, כשם שנאמן אדם לומר "זה בני בכור", כך נאמן לומר "זה בני בן חלוצה" ו"בן גרושה הוא". וחכמים אומרים, אינו נאמן.

(Devarim 21:17) "But the first-born, the son of the hated one, shall he recognize": He shall cause him to be recognized by others — whence R. Yehudah ruled: A man is believed to say: This is my first-born son. And just as he is believed to say: This is my first-born son, he is believed to say: This is the son of a chalutzah (a woman taken in levirate marriage); this is the son of a divorcée. The sages say: He is not believed.

לתת לו פי שנים. (בבא בתרא כב) פי שנים (בששה) [כאחד]. או פי שנים בכל הנכסים? הרי אתה דן, הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה. מה מצינו כשנוחל עם אחד - פי שנים כאחד, אף כשנוחל עם חמשה - פי שנים כאחד.

"to give him a double portion": A double portion of what each brother receives? Or a double portion of the entire property? You reason thus: Just as he inherits with one brother, and he inherits with five, then just as when he inherits with one he inherits a double portion of one, so, when he inherits with five, he inherits a double portion of one.

או כלך לדרך זו. הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה. מה מצינו כשנוחל עם אחד, פי שנים בכל הנכסים; אף כשנוחל עם חמשה, פי שנים בכל הנכסים! תלמוד לומר והיה ביום הנחילו את בניו, ריבה נחלה לבנים.

Or, go in this direction: Since he inherits with one and he inherits with five, then just as when he inherits with one, he inherits a double portion of all the property, so, when he inherits with five, he inherits a double portion of all the property. It is, therefore, written "then it shall be on the day that he causes his sons to inherit." "inheritance to sons" (and not "inheritance of property") is repeated.

אחר שלמדנו שריבה נחלה לבנים, הא אין עליך לדון כדין האחרון, אלא כדין הראשון. הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה, מה מצינו כשנוחל עם אחד, פי שנים כאחד; אף כשנוחל עם חמשה, פי שנים כאחד מהם. וכן הוא אומר (בראשית מח כב) (ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. ואומר) (דה"א ה) ובני ראובן וכו' הוא הבכור [ובחללו יצועי אביו, נתנה בכורתו לבני יוסף.] ואומר (דה"א ה) כי יהודה גבר באחיו [והבכורה (נתנה) ליוסף. ואומר (דה"א ה) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך].

After we learn that inheritance to sons is to be emphasized, we perforce must follow the first approach, viz.: Since he inherits with one (son) and he inherits with five, then just as when he inherits with one, he receives a double portion of one, so, when he inherits with five, he receives a double portion of one. And it is written (I Chronicles 5:1) "And the sons of Reuven, the first-born of Israel (i.e., Jacob). For he was the bechor, but when he defiled his father's bed, his birthright was given to the sons of Joseph." And it is written (Ibid. 2) "For Judah prevailed over his brothers (to inherit the kingship) and the ruler was to come from him, and the bechorah (the status of first-born) was given to Joseph." And it is written (Bereshith 48:22) "And I (Jacob) have given to you (Joseph) an additional portion over your brothers."

הואיל ומצאנו שהבכורה ליוסף, והבכורה לדורות. מה מצינו בבכורה ליוסף - פי שנים כאחד, אף בכורה האמורה לדורות - פי שנים כאחד מהם.

Since we find that the bechorah went to Joseph, and the bechorah is for all generations, then just as we find that the bechorah for Joseph was a double portion of one (son), so, the bechorah for all generations is a double portion of one.

בכל אשר ימצא לו. (בכורות יב וש"נ) מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק.

"a double portion" in all that is found with him": We are hereby taught the bechor does not take a double portion of what is anticipated as he does of what is on hand.

כי הוא ראשית אונו. ולא ראשית עונה (של אשה).

"for he is the first of his (the father's) strength": and (the criterion for bechorah is) not the first of her (the mother's) strength.

לו משפט הבכורה. מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים.

"his is the judgment of the bechorah": We are hereby taught that the double portion of the bechorah can (if necessary) be appropriated by the courts.