Sifrei Devarim 305

ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון. (גברתן כמותך.) קח לך. אין לך אלא לקיחה, לפי שאין חבר נקנה אלא בקשי קשיין. מכאן אמרו (אדר"נ פ"ח) יקנה אדם חבר לעצמו להיות קונה (קורא) עמו ושונה עמו ואוכל עמו ושותה עמו וגולה לו סתריו. וכן הוא אומר (קהלת ד') טובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק. משיבו רוח הקודש למשה, תן לו מתורגמן ליהושע והוא שואל ודורש ומורה בהוריות בחייך, כשתיפטר לא יהו ישראל אומרים לו בחיי רבך לא הייתה מדבר ועכשיו אתה מדבר. ויש אומרים, שהעמידו מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיו משה וישראל מגביהים ראשם לשמוע קול דבריו של יהושע, (ומהו אומר?) [וכך היו דבריו של יהושע] ברוך ה' אשר נתן תורה לישראל על ידי משה רבינו, (כך דבריו של יהושע).

(Bamidbar 27:18) "And the L-rd said to Moses: Take ("kach) for yourself Joshua the son of Nun": "kach" connotes "seizing," for a friend is acquired only with great difficulty — whence they ruled: One should acquire a friend for himself to learn Scripture with him, to learn Mishnah with him, to eat with him, to drink with him, and to tell his secrets to him. And thus is it written (Koheleth 4:9) "Two are better than one … (12) and the three-fold cord is not soon sundered." The Holy Spirit responded to Moses: Set up an interpreter for Joshua, and have him ask, expound, and teach rulings in your lifetime, so that Israel not say to him: "In the lifetime of your teacher you did not speak, and now you (suddenly) speak?" Others say: he (Moses) lifted him from the ground and placed him between his knees, and Moses and Israel would lift their heads to hear the voice of Joshua. And this is what it said: "Blessed is the L-rd, who gave Torah to Israel by the hand of Moses our teacher."

ר' נתן אומר, משה היה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו. אמר לו המקום, והלא בני אחיך אהרן כאלו הן בניך, ואף מי שאני מעמיד על ישראל ילך ויעמוד על פתחו של אלעזר. משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן ראוי [נ"א שלא היה ראוי] למלכות, נטל המלכות ממנו ונתנו ביד אוהבו. אמר לו, אע"פ שנתתי לך גדולה לך ועמוד על פתחו של בני. כך אמר הקב"ה ליהושע, לך ועמוד על פתחו של בני אלעזר [שנאמר] ולפני אלעזר הכהן יעמוד (במדבר כ"ז). באותה שעה נתגבר כחו של משה והיה מחזק את יהושע לעיני כל ישראל, שנאמר (דברים לא, ז) ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ. הנה עם שאני מוסרם לך עדיין גדיים ועדיין תינוקות הם, אל תקפיד עליהם על מה שהם עושים, שאף רבונם לא הקפיד עליהם על מה שעשו, שנאמר (הושע יא) כי נער ישראל ואוהבהו. (רבי נחמיה אומר, אין לי רשות הא יש לי אכניסם בתוך אהלי רועים אמר מר שיהיו דורשים בו.)

R. Nathan says: Moses was saddened that one of his sons did not stand (in his place) — whereupon the L-rd said to him: Are the sons of your brother Aaron not like your sons? He, too, that I appoint over Israel will go and stand at Elazar's door (to learn from him). To what may this be compared? A king had a son fit for royalty and he took the (governance of the) kingdom from him and gave it to his lover, telling him: Though I gave you greatness, go and stand at my son's door. Likewise, the Holy One Blessed be He said to Joshua: Go and stand at the door of the sons of Elazar, viz. (Bamidbar 27:21) "And before Elazar the Cohein shall he (Joshua) stand." At that time the strength of Moses increased and he strengthened Joshua before the eyes of all of Israel, as it is written (Devarim 31:7) "And Moses called to Joshua and he said to him before the eyes of all of Israel: 'Be strong and firm!'" Behold, the people that I am giving you are still kids, still infants. Do not be censorious of what they do, for neither was their Master, viz. (Hoshea 11:1) "For Israel was a youth and I loved him," and (Song of Songs 1:8) "And graze your kids by the dwellings of the shepherds" — Take them into the shepherds' tents. Variantly: (Ibid.) "beikvei hatzon" — They were trodden down by the heel (ekev). "And graze your kids".

מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על גבי החמור והיו תלמידים מהלכים אחריו וראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת רגלי בהמתם של ערביים, כיון שראתה את רבן יוחנן בן זכאי נתעטפה בשערה ועמדה לפניו ואמרה לו, רבי פרנסני. אמר לה, בת מי את? אמרה לו, בתו של נקדימון בן גוריון אני, ולא זכור אתה שחתמת בכתובתי. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, אני חתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים (דינרי זהב של בית חמיה ושל בית) [דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה, כל בית אביה של] ריבה זו, לא היו נכנסים להר הבית להשתחות עד שהיו פורסים להם כלי מילת תחת רגליהם ונכנסים ומשתחוים וחוזרים לבתיהם (בשמחה וכל ימי בקשתי מקרא זו ומצאתיו) [ועניים באים ומקפלים מתחתיהם וכל ימי קראתי מקרא זה ולא מצאתיו] אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, אל תקרי גדיותיך כי אם גויתיך, שכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, וכשאין עושים רצונו של מקום מוסרם ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה, כי אם תחת רגלי בהמתן.

R. Yochanan b. Zakkai was once riding a donkey, his disciples walking behind, when he noticed a young girl gleaning barley-corn from under the hooves of the beasts of the Arabs. When she saw him, she covered herself with her hair, stood before him, and said to him: "My master, feed me." He asked: "Whose daughter are you?" She answered: "I am the daughter of Nakdimon ben Gurion. Do you not remember that you signed my kethubah?" R. Yochanan to his disciples: "I signed this one's kethubah, and I read 'one million golden dinars from her father's house, aside form those of her father-in-law.' Her entire household would not enter the Temple mount to bow down until they spread out soft sheets for them, after which they entered, bowed down, and returned to their houses, whereupon the paupers came and rolled them up (for themselves). All of my days I had read this verse — 'If you do not know, O fairest of the women, then go out in the footsteps of the sheep, and graze your kids ("gediyothayich") by the dwellers of the shepherds' — Read it not "gediyothayich," but "geviyothayich" ("your cadavers"). For as long as Israel does G-d's will, no nation can dominate them. But when they do not do G-d's will they are delivered into the hands of a lowly nation. And not that alone — but under the hooves of their beasts!"

בשנה אחת מתו ג' צדיקים משה ואהרן ומרים (שוב לא מצאו ישראל נחת רוח אחרי משה) שנאמר (זכריה יא) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד. וכי בירח אחד מתו והלא בשנה אחת מתו (שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם), אלא מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן בטל עמוד ענן וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה בטלו שלשתם ולא חזרו. באותה שעה היו ישראל נפוצים וערומים מכל (מצוה) [טובה], נתקבצו כולם אצל משה ואמרו לו, היכן אהרן אחיך? אמר להם, אלהים גנזו לחיי עולם, ולא היו מאמינים בו. אמרו לו, יודעים אנו בך שקפדן אתה, שמא אמר לפניך דבר שאינו הגון וקנסתה עליו מיתה. מה עשה הקב"ה, נטל מיטתו של אהרן ותלאה בשמי שמים והיה הקב"ה מספיד עליו ומלאכי השרת עונים אחריו. ומה היו אומרים? (זה הפסוק) תורת אמת הייתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (מלאכי ב').

In one year, three tzaddikim died — Moses, Aaron and Miriam, viz. (Zechariah 11:8) "And I lost the three shepherds in one month." Now did they die in one month? Did they not die in one year? But (the resolution is:) When Miriam died, the well was removed, and it returned in the merit of Moses and Aaron. When Aaron died, the pillar of cloud was removed, and both returned in the merit of Moses. When Moses died, the three were removed and did not return. At that time Israel was "naked" of everything," viz. (Song of Songs 8:8) "We have a little sister and she has no breasts." After Moses, there was no consolation for Israel. When Aaron died, all of Israel gathered to Moses and said to him "Where is Aaron your brother?" He answered: "G-d has secreted him for eternal life." They did not believe him and said to him: "We know you to be brusque. Maybe he said something objectionable and you imposed death upon him." What did the Holy One Blessed be He do? He took Aaron's litter and suspended it in the heaven of heavens, and the Holy One Blessed be He eulogized him, and the ministering angels answered after Him. And what did they say (Malachi 2:6) "The Torah of truth was in his mouth, and wrong was not found on his lips. In peace and uprightness did he walk with Me and many did he turn from sin."

(באותה שעה) [כשמת משה] אמר לו הקב"ה למלאך המות, לך והבא לי נשמתו של משה. הלך ועמד לפניו. אמר לו משה, במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד ואתה אומר לי תן לי נשמתך,גער בו ויצא בנזיפה. הלך מלאך המות והשיב דבריו לפני הגבורה [וחזר] ואמר לו המקום למלאך המות, לך והבא לי נשמתו. הלך למקומו, בקשו ולא מצאו. הלך אצל הים, אמר לו: ראית את משה? אמר לו, מיום שהעביר את ישראל בתוכי שוב לא ראיתיו. הלך אצל הרים ובקעות, אמר להם ראיתם את משה? אמרו לו (איוב כ"ח) אלהים הבין דרכו, אלהים גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת בו, שנאמר (דברים ל"ד) ויקבור אותו בגי וגו'.

When Moses died, the Holy One Blessed be He said to the angel of death: "Go and bring Me Moses' soul." He went and stood before him, whereupon Moses said: Where I sit, you have no right to stand, and you say "Give me your soul!" He rebuked him and he left scorned. The angel of death went and repeated Moses' words to the Almighty, who again said to the angel of death: "Go and bring Me Moses' soul." He went to his place and sought him, but he could not find him. He went to the Red Sea and said to it: Have you seen Moses? It answered: From the day that Israel crossed in my midst, I have not seen him. He went to the mountains and valley, and said to them: Have you seen Moses? They answered (Iyyov 28:23) "G-d understands its way" — G-d has secreted him for life in the world to come, and no one knows of him, viz. (Devarim 34:6) "And He (Himself) buried him in the valley, etc."

כיון שמת משה היה יהושע בוכה וצועק ומתאבל עליו ימים רבים עד שאמר הקב"ה ליהושע, יהושע עד מתי אתה מתאבל והולך, וכי לך לבדך הוא מת, והלא לי מת, שמיום שמת אבל לפני, כענין שנאמר (ישעיה כ"ב) ויקרא ה' אלוהים למספד ולבכי. ולא עוד, אלא שהוא (מובטח) [גנוז] לחיי העוה"ב, שנאמר (דברים לא, טז) ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך.

When Moses died, Joshua cried and screamed and mourned for him many days, until the Holy One Blessed be He said to him: Joshua, how long will you mourn him? Has he died only unto you alone? Has he not also died unto Me? For I have been in mourning from the day he died, viz. (Isaiah 22:12) "And the L-rd G-d called for crying and lamenting, etc." And, what is more, he is assured of life in the world to come, viz. (Devarim 31:16) "Behold, you shall lie down with your fathers."