Mishnah Temurah 3

אלו קדשים שולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן. ולד שלמים. ותמורתן. וולדן וולד ולדן עד סוף העולם. הרי אלו כשלמים. וטעונים סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק. רבי אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים. וחכמים אומרים יקרב. אמר רבי שמעון לא נחלקו על ולד ולד שלמים. ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב. ועל מה נחלקו. על הולד. שרבי אליעזר אומר לא יקרב. וחכמים אומרים יקרב. העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים אמר רבי פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח. ואכלנו ולדה שלמים בחג:

The following are sacrifices whose offspring and substitutes are the same as them:The offspring of shelamim and their substitutes, their offspring and the offspring of their offspring, till the end of time, are regarded as shelamim, and they require the laying on of hands, libations and the waving of the breast and shoulder. Rabbi Eliezer says: the offspring of a shelamim must not be offered as a shelamim. The sages say: it is offered. Rabbi Shimon said: there is no dispute between them as regards the offspring of the offspring of a shelamim or the offspring of the offspring of a substitute that they are not offered. What did they dispute? The offspring [of a shelamim]: Rabbi Eliezer says: it is not offered, But the sages say: it is offered. Rabbi Joshua and Rabbi Papias testified regarding the offspring of a shelamim that it is offered as a shelamim. Rabbi Papias said: I testify that we had a cow of a shelamim and we ate it on Pesah and we ate its offspring as a shelamim on the festival [of Sukkot].

ולד תודה ותמורתה. ולדן וולד ולדן עד סוף העולם. הרי אלו כתודה. ובלבד שאינן טעונין לחם. תמורת עולה וולד תמורה. ולדן וולד ולדן עד סוף העולם. הרי אלו כעולה. וטעונין הפשט ונתוח וכליל לאשים:

The offspring of a todah and its substitute, their offspring and the offspring of their offspring, until the end of all time, are considered as a todah, only they do not require the accompaniment of loaves of bread. The substitute of an olah, the offspring of its substitute, its offspring and the offspring of its offspring, until the end of time, are regarded as an olah: they require flaying, cutting into pieces and to be altogether burned.

המפריש נקבה לעולה וילדה זכר. ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה. רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב עולה. המפריש נקבה לאשם. תרעה עד שתסתאב. ותמכר ויביא בדמיה אשם. אם קרב אשמו יפלו דמיה לנדבה. רבי שמעון אומר תמכר שלא במום. תמורת אשם ולד תמורתה. וולדן וולד ולדן עד סוף העולם. ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה. רבי אליעזר אומר ימותו. ורבי אלעזר אומר יביא בדמיה עולות. אשם שמתו בעליו ושכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב. וימכר ויפלו דמיו לנדבה. רבי אליעזר אומר ימותו. רבי אלעזר אומר יביא בדמיהן עולות:

If one set aside a female animal for an olah and it gave birth to a male, it goes out to pasture until it becomes unfit for sacrifice. It is then sold and with its money he brings an olah. Rabbi Elazar says: the [male] animal itself is offered as an olah. If one sets aside a female [animal] for an asham, it goes out to pasture until it becomes unfit for sacrifice. It is then sold and with its money he brings an asham. If he has already offered an asham [in its place], its money goes for freewill-offerings. Rabbi Shimon says: it is sold without [waiting for] a blemish. The substitute of an asham, the young of its substitute, their young and the young of their young until the end of time, go out to pasture until unfit for sacrifice. They are then sold and their money goes for a freewill-offering. Rabbi Eliezer says: they are left to die. Rabbi Elazar says: he brings olot [burnt sacrifices] with their money. An asham whose owner died or whose owner obtained atonement [through another animal] goes out to pasture until unfit for sacrifice. It is then sold and its money goes for freewill-offerings. Rabbi Eliezer says: they are left to die. Rabbi Elazar says: he brings olot [burnt sacrifices] with their money.

והלא אף הנדבה עולה היא. מה בין דברי רבי אלעזר לדברי חכמים. אלא בזמן שהיא באה חובה. הוא סומך עליה ומביא עליה נסכין ונסכיה משלו. ואם היה כהן. עבודתה ועורה שלו. ובזמן שהיא באה נדבה. אינו סומך עליה ואינו מביא עליה נסכין. ונסכיה משל צבור. אף על פי שהוא כהן. עבודתה ועורה של אנשי משמר:

But cannot a nedavah [freewill-offering] also be an olah? What then is the difference between the opinion of Rabbi Elazar and that of the sages? Only in that when the offering comes as an obligation, he lays his hands on it and he brings libations and the libations must be from him; and if he is a priest, the privilege of officiating and its hide belong to him. Whereas when he brings it as a freewill-offering, he does not lay his hands [on it], he does not bring libations with it, the libations are provided by the congregation, and although he is a priest, the privilege of officiating and its hide belong to the men of the division [officiating that particular week].

תמורת הבכור והמעשר. וולדן וולד ולדן. עד סוף העולם. הרי אלו כבכור וכמעשר. ויאכלו במומם לבעלים. מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים. שכל הקדשים נמכרים באטליס. ונשחטין באטליס. ונשקלין בליטרא. חוץ מן הבכור ומן המעשר. ויש להן פדיון. ולתמורותיהן פדיון. חוץ מן הבכור ומן המעשר. ובאים מחוצה לארץ. חוץ מן הבכור ומן המעשר. אם באו תמימים יקרבו. ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים. אמר רבי שמעון מה הטעם. שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן. ושאר כל הקדשים. אף על פי שנולד לו מום. הרי אלו בקדושתן:

The substitute of a first-born and an animal tithed, their young and the young of their young until the end of time, they are all treated like a first-born and an animal tithed, and are eaten by the owners when blemished. What is the difference between a first-born and an animal tithed [on the one hand] and other dedications [on the other]? All [blemished] dedications are sold in the market, killed in the market, and weighed by the pound, but not a first-born and an animal tithed. They [other dedications] and their substitutes are redeemed, but not a first-born and an animal tithed. They [other dedications] come from outside the land [to the land], but not a first-born and an animal tithed. [If] they however came from [outside the holy land] unblemished, they are offered, if blemished they are eaten by their owners with their blemishes. Rabbi Shimon: what is the reason? Because a first-born and an animal tithed have a remedy wherever they are, whereas all other dedications, although a blemish has occurred in them, remain holy.