Mishnah Bava Metzia 5

איזהו נשך. ואיזהו תרבית. איזהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין סאתים חטין בשלש מפני שהוא נושך. ואיזהו תרבית. המרבה בפירות. כיצד לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער. עמדו חטין בשלשים דינרין. אמר לו תן לי חטי שאני רוצה למכרן וליקח בהן יין. אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרין והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו:

What is usury (neshech) and what is increase (tarbit)? It is usury (neshech) when a man lends a sela for five dinars, or two seahs of wheat for three, because he bites (noshech) [off too much]. And what is increase? When a man increases [his gains] by [selling] produce. How is this so? [If] one bought wheat at a golden dinars [=25 silver dinars] for a kor when such was the market price, and then wheat rose to thirty [silver] dinars [per kor]. [If] he said to him, “Give me my wheat since I would sell it and buy wine with the proceeds” and the other said, “Let your wheat be reckoned with me at thirty dinars and you now have a claim on me for wine [to that value], although the creditor has no wine.

המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם. ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית. מרבין על השכר. ואין מרבין על המכר. כיצד. השכיר לו את חצרו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה. ואם של חדש בחדש. בסלע לחדש מותר. מכר לו את שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שלך באלף זוז. אם לגורן. בשנים עשר מנה אסור.

One who lends money to his fellow may not dwell in his courtyard for free or rent it from him at a reduced rate, since that counts as usury. One may increase rent-charge [not paid in advance] but not purchase price [not paid in advance]. How so? If his fellow rented him his courtyard, and said to him, “If you pay me now the cost is 10 selas per year, but if you pay me on a monthly basis, the rent is one sela per month”, this is permitted. However, if he sold him his field, and said to him, “If you pay me now it is yours for 1,000 zuz, but if you pay me at the time of threshing it will be 1,200 zuz”, it is forbidden.

מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור. הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי. הרי היא שלו. וכך היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים:

If a man sold a field, and the buyer gave him part of the price and he said to the buyer, “Pay me the rest of the price whenever you wish and then take what is yours”, this is forbidden. If a man lent another money on the security of his field and said to him, “If you do not pay me within three years it will be mine”, then it becomes his. This is what Boethus the son of Zunin used to do with the consent of the Sages.

אין מושיבין חנוני למחצית שכר. ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר. אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל. אין מושיבין תרנגולין למחצה ואין שמין עגלין וסייחין למחצה. אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו. אבל מקבלין עגלין וסייחין למחצה. ומגדלין אותן עד שיהו משולשין. וחמור עד שתהא טוענת:

One may not set up a shopkeeper on the condition of receiving half the profit, or give him the money to buy produce on the condition of receiving half the profit, unless he pays him his wage as a laborer. One may not set out his hens [for another to raise them and hatch their eggs] in order to share the profits, nor evaluate calves or foals [and give them to his fellow to raise] in order to share the profit, unless he pays him a wage for his labor and cost of the food. But one may receive the care of calves and foals in return for half the profits, and rear them until they reach a third of their growth, and donkeys until they can carry a burden.

שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה. מקום שנהגו לחלוק את הולדות מיד חולקין. מקום שנהגו לגדל יגדלו. רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל עם אמו. וסיח עם אמו. ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית:

One may evaluate cows and donkeys and anything that works and eats [and give them to one’s fellow to raise] in order to share the profit. Where the custom is to share the offspring immediately at birth, they do so; and where the custom is to first rear them [and then give them over to the owner], they do so. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “One may evaluate a calf with its mother, and a foal with its mother [and give them to one’s fellow to raise in order to share the profit.] A tenant may offer increased rent in exchange for a loan to improve his field, without fearing that this is usury.

אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית. אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם. ולויין מהן ומלוין אותן ברבית. וכן בגר תושב. מלוה ישראל מעותיו של עכו"ם מדעת העכו"ם. אבל לא מדעת ישראל:

One may not accept a flock from an Israelite on “iron terms” [that the one who tends the flock shares the profits from the flock and accepts full responsibility for their value]. But one may accept a flock from a gentile on “iron terms” and money may be borrowed from them and one may lend them money. The same is true with a resident alien. An Israelite may lend the money of a gentile with the knowledge [and consent] of the gentile but not with the knowledge of an Israelite.

אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער. יצא השער פוסקין. ואף על פי שאין לזה יש לזה. היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש. ועל העביט של ענבים. ועל המעטן של זיתים. ועל הביצים של יוצר. ועל הסיד מששקעו בכבשן. ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה. רבי יוסי אומר אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה. וחכמים מתירין. ופוסק עמו כשער הגבוה רבי יהודה אומר אף על פי שלא פסק עמו כשער הגבוה יכול לומר תן לי כזה או תן לי מעותי:

One may not set a price for produce before its market-price is known. After its market-price is known, one may set a price, for even though this one does not have [the produce] another does have it. If he was the first to harvest his crop, he may set a price with his fellow over grain stacked in a heap, or over grapes in their harvesting basket, or over olives in a vat, or over the clay-balls of the potter, or over lime as soon as the limestone is sunk in the kiln. One may set a price for manure at any time of the year. Rabbi Yose says: “One may not set a price over manure unless the seller has manure on the dungheap.” But the Sages permit it. One may set the price at the cheapest rate [that will be at the time of delivery]. Rabbi Judah says: “Even if he didn’t set the price at the cheapest rate he may say, “Give me at the such a price or give me back my money.”

מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין לזרע אבל לא לאכול. שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו חטין בחטין לזרע. ביוקר והוזלו או בזול והוקרו. נוטל מהן כשער הזול. ולא מפני שהלכה כן. אלא שרצה להחמיר על עצמו:

[A landowner] may lend his tenants wheat to be repaid in wheat, if it is for planting but not if it is for food. For Rabban Gamaliel used to lend his tenants wheat to be repaid in wheat when it was for planting. And if he lent it when the price was high and it afterward fell, or when it was low and it afterward rose, he used to take wheat back at the lower rate, not because such was the rule but because he wanted to be strict upon himself.

לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטים. ואני אתן לך לגורן. אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני. או עד שאמצא מפתח. והלל אוסר. וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו דמים. שמא יוקירו חטים ונמצאו באות לידי רבית:

One should not say to his fellow, “Lend me a kor of wheat and I will repay you at the threshing time”, but he may say, “Lend it to me until my son comes”, or “until I find my key”. But Hillel used to forbid this. Moreover Hillel used to say, “A woman may not lend a loaf of bread to her neighbor unless she determines its value in money, lest wheat should rise in price and they are found to be engaging in usury.”

אומר אדם לחבירו נכש עמי. ואנכש עמך. עדור עמי. ואעדור עמך. ולא יאמר לו נכוש עמי. ואעדור עמך. עדור עמי. ואנכש עמך. כל ימי גריד אחד. כל ימי רביעה אחד. לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה. רבן גמליאל אומר יש רבית מוקדמת. ויש רבית מאוחרת. כיצד נתן עיניו ללות הימנו. והיה משלח לו ואומר בשביל שתלוני. זו היא רבית מוקדמת. לוה הימנו. והחזיר לו את מעותיו. והיה משלח לו ואמר בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי. זו היא רבית מאוחרת. רבי שמעון אומר יש רבית דברים. לא יאמר לו דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני:

One may say to his fellow, “Help me weed and I will help you weed” or “Help me hoe and I will help you hoe.” But one may not say, “Help me weed and I will help you hoe”, or “Help me hoe and I will help you weed”. All days of the dry season are accounted alike, and all days of the rainy season are accounted alike. One may not say to another, “Help me plow in the dry season and I will help you plow in the rainy season.” Rabban Gamaliel says: “There is interest that is paid in advance and interest that is paid afterward. How is this so? If a one intended to borrow from another and made him a present and said, “This is so that you will lend to me”, this is interest that is paid in advance. If one borrowed from another and repaid it to him, and then sent a present and said, “This is for your money of which you have not had use while it was with me”, this is interest that is paid afterward. Rabbi Shimon says: “There is interest paid in words: one may not say to his creditor, “Know that such and such a person has come form such and such a place.”

ואלו עוברין בלא תעשה. המלוה. והלוה. והערב. והעדים. וחכמים אומרים אף הסופר. עוברים משום (ויקרא כה, לז) לא תתן. ומשום (שם) בל תקח מאתו. ומשום (שמות כב, כד) לא תהיה לו כנושה ומשום (שם) ולא תשימון עליו נשך. ומשום (ויקרא יט, יד) ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה'.

These are the one who transgress a negative commandment: the lender, the borrower, the guarantor, and the witnesses. And the Sages say, “The scribe also.” They transgress the commandment, “You will not give him your money upon interest” (Leviticus 25:37), and “You shall not take usury from him” (Leviticus 25:36) and “You shall not be to him as a creditor” (Exodus 22:24), and “Nor shall you place upon him usury” (ibid.) and “You shall not put a stumbling block before the blind, and you will fear your God, I am the Lord” (Leviticus 19:14).