Mishnah Shekalim 2

מצרפין שקלים לדרכונות מפני משוי הדרך. כשם שהיו שופרות במקדש. כך היו שופרות במדינה. בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו. או שאבדו. אם נתרמה התרומה נשבעין לגיזברים. ואם לאו נשבעין לבני העיר. ובני העיר שוקלין תחתיהן. נמצאו. או שהחזירום הגנבים. אלו ואלו שקלים. ואין עולין להן לשנה הבאה:

They may change shekels into darics because of the load of the journey. Just as there were shofar-shaped chests in the Temple so there were shofar-shaped chests in the provinces. The townspeople who had sent their shekels and they were stolen or lost: If the appropriation had already been made [the messengers] swear an oath to the treasurers; But if the appropriation had not yet been made they swear to the townspeople, and the townspeople must pay [new] shekels in the place of the [lost] shekels. [If the lost shekels] were found, or if the thieves restored them, then both [the first shekels and their substitutes] are [sacred] shekels and they cannot be credited [to the account] of the coming year.

הנותן שקלו לחברו לשקול על ידו. ושקלו על ידי עצמו. אם נתרמה תרומה מעל. השוקל שקלו ממעות הקדש אם נתרמה תרומה וקרבה הבהמה מעל. מדמי מעשר שני מדמי שביעית יאכל כנגדן:

One who gave his shekel to his fellow to pay it on his behalf, but [his fellow] paid it on behalf of himself: if the appropriation had already been made [his fellow] is guilty of sacrilege. One who paid his shekel out of money belonging to the sanctuary: If the appropriation had already been made and an animal [bought out of the appropriation] had already been offered, he is guilty of sacrilege. [If he paid his shekel with] money that had been used to redeem the second tithe or the value of seventh year produce, he must eat food equal to its value.

המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי. בית שמאי אומרים מותרן נדבה. ובית הלל אומרים מותרן חולין. שאביא מהן לשקלי. שוין שמותרן חולין. אלו לחטאת שוין שהמותר נדבה. שאביא מהן לחטאת. שוין שהמותר חולין:

One who gathered some coins and said: “Behold, these are for my shekel.” Bet Shammai say: the surplus [is used to purchase] freewill-offerings. But Bet Hillel say: the surplus is non-sacral property. [If he said:] “From them I shall bring my shekel,” they agree that the surplus is non-sacral property. [If he said]: “These [coins] are for a sin-offering, they agree that the surplus [goes to the chests of] freewill-offerings. [If he said]: “From these I shall bring a sin-offering, they agree that the surplus is non-sacral property.

אמר רבי שמעון מה בין שקלים. לחטאת. שקלים יש להם קצבה. וחטאת אין לה קצבה רבי יהודה אומר אף לשקלים אין להם קצבה. שכשעלו ישראל מן הגולה. היו שוקלים דרכונות. חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין. ובקשו לשקול דינרים. אמר ר' שמעון אף על פי כן יד כולן שוה. אבל חטאת. זה מביא בסלע. וזה מביא בשתים. וזה מביא בשלש:

Rabbi Shimon says: what is the difference between shekels and a sin-offering? Shekels have a fixed value, but a sin-offering has no fixed value. Rabbi Judah says: shekels also have no fixed value. For when the Israelites came up out of the diaspora they used to pay the shekel in darics, then they paid the shekel in selas, then they paid it in tibs, and finally they wanted to pay it in dinars. But Rabbi Shimon said: nevertheless they are all of the same value for everyone, whereas [in the case of] a sin-offering one man may bring it of the value of one sela, another may bring it of the value of two selas, and another in the value of three selas.

מותר שקלים חולין. מותר עשירית האיפה. מותר קיני זבין. קיני זבות וקיני יולדות. וחטאות ואשמות מותריהן נדבה זה הכלל. כל שהוא בא לשם חטאת. ולשם אשמה. מותרן נדבה. מותר עולה לעולה. מותר מנחה למנחה. מותר שלמים לשלמים. מותר פסח לשלמים. מותר נזירים לנזירים. מותר נזיר לנדבה מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני. מותר שבוים לשבוים מותר שבוי לאותו שבוי. מותר המתים למתים. מותר המת ליורשיו. רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו רבי נתן אומר מותר המת. בונין לו נפש על קברו.

The surplus of [money set aside for] shekels is non-sacred property. The surplus of [money set aside for the] tenth of the ephah, and the surplus of [money set aside for] bird-offerings of zavim, for bird-offerings of zavot, for bird-offerings of women after childbirth, and sin-offerings and guilt-offerings, their surplus [is used to purchase] freewill-offerings. This is the general rule: all [money set aside] for a sin-offering or for a guilt-offering, the surplus [is used to purchase] freewill-offerings. The surplus of [money set aside for] a burnt-offering [must be used] for a burnt-offering. The surplus of [money set aside for] a meal-offering [must be used] for a meal-offering. The surplus of [money set aside for] a peace-offering [must be used] for a peace-offering. The surplus of [money set aside for] a pesach [must be used] for a wellbeing offering. The surplus of [money set aside for] the offerings of nazirites [must be used] for the offerings of other nazirites. The surplus of [money set aside for] the offerings of a [particular] nazirite [is used to purchase] freewill-offerings. The surplus of [money raised for] the poor [must be used] for other poor. The surplus of [money raised for] a [particular] poor person [must be given] to that [poor person]. The surplus of [money raised for the ransom of] captives [must be used] for [the ransom of other] captives. The surplus of [money raised for the ransom of] a [particular] captive [must be given] to that captive. The surplus of [the money raised for the burial of] the dead [must be used] for [the burial of other] dead. The surplus of [the money raised for the burial of] a [particular] dead person [must be given] to his heirs. Rabbi Meir says: the surplus of [money raised for the burial of] a [particular] dead person must be laid aside until Elijah comes. Rabbi Natan says: the surplus of [money raised for the burial of] a [particular] dead person [must be used] for building a monument for him over his grave.