Mishnah Nedarim 5

השותפין שנדרו הנאה זה מזה. אסורין ליכנס לחצר. רבי אליעזר בן יעקב אומר. זה נכנס לתוך שלו. וזה נכנס לתוך שלו. ושניהם אסורים להעמיד שם רחים. ותנור. ולגדל תרנגולים. היה אחד מהם מודר הנאה מחבירו. לא יכנס לחצר. רבי אליעזר בן יעקב אומר. יכול הוא לומר לו לתוך שלי אני נכנס. ואיני נכנס לתוך שלך. וכופין את הנודר. למכור את חלקו:

If joint owners [of a courtyard] made a vow not to benefit from one another, they may not enter the courtyard. Rabbi Eliezer ben Jacob says: This one enters his own property and this one enters his own property. And both are forbidden to set up a mill-stone or an oven or raise chickens. If [only] one was forbidden by vow to benefit from the other, he may not enter the court. Rabbi Eliezer ben Jacob says: He can say to the other, “I am entering into my own, and I am not entering into yours.’ They force the one who vowed to sell his share [of the courtyard].

היה אחד מן השוק. מודר באחד מהם הנאה. לא יכנס לחצר. רבי אליעזר בן יעקב אומר. יכול לומר לו. לתוך של חברך אני נכנס. ואיני נכנס לתוך שלך:

If a man from the street was forbidden by vow to benefit from one of them, he may not enter the courtyard. Rabbi Eliezer ben Jacob says: He can say to him, “I am entering into your friend’s and not into yours.”

המודר הנאה מחבירו. ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר. אם יש לו בהן תפיסת יד. אסור. אין לו בהן תפיסת יד. מותר. האומר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס. ושדך שאני לוקח. מת או שמכרו לאחר. מותר. קונם לבית זה שאני נכנס שדה זו שאני לוקח. מת או שמכרו לאחר אסור.

If one is forbidden by vow to benefit from his neighbor, and he owns a bath-house or an olive press which is leased to someone in the town, and he has an interest in them, he is forbidden [to make use of them]; If [he does] not [have an interest in them], he is permitted. If a man says to his neighbor, “Konam, if I enter your house”, or “[Konam] if I purchase your field”, and then [the owner] dies or sells it to another, he is permitted [to enter or buy it]; [But if he says] “Konam, if I enter this house”, or “[Konam] if I purchase this field”, and [the owner] dies or sells it to another, he is forbidden.

הריני עליך חרם. המודר אסור. הרי את עלי חרם. הנודר אסור. הריני עליך. ואת עלי. שניהם אסורין. ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל. ואסורין בדבר של אותה העיר:

[If a man says to his neighbor] “Behold, I am herem to you” the opposite party is forbidden [to derive benefit from the one who swore]. “Behold, you are herem to me” the one who swore is forbidden. “Behold, I am [herem] to you, and you are [herem] to me”, both are forbidden. Both are permitted [to enjoy the use of] those things which belong to those who came up from Babylonia [to Jerusalem], but are forbidden [the use of] things that belong to that town.

ואיזהו דבר של עולי בבל. כגון הר הבית. והעזרות. והבור שבאמצע הדרך. ואיזהו דבר של אותה העיר. כגון הרחבה. והמרחץ. ובית הכנסת. והתיבה. והספרים. והכותב חלקו לנשיא רבי יהודה אומר אחד כותב לנשיא. ואחד כותב להדיוט. מה בין כותב לנשיא. לכותב להדיוט. שהכותב לנשיא אין צריך לזכות. וחכמים אומרים. אחד זה. ואחד זה. צריכין לזכות. לא דברו בנשיא. אלא בהוה. רבי יהודה אומר. אין אנשי גליל צריכין לכתוב. שכבר כתבו אבותיהם על ידיהם:

What are the things that belong to those that came up from Babylonia [to Jerusalem]? For example the Temple Mount and the Temple courtyards and the well in the middle of the road. What are the things that belong to that town? For example the public square, the bath-house, the synagogue, the ark, and the [sacred] scrolls. And he should assign his portion to the Patriarch. Rabbi Judah says: it is the same whether he assigns it to the Patriarch or to a private individual. But what is the difference between one who assigns it to the Patriarch and one who assigns it to a private individual? If he assigns it to the Patriarch, he need not [formally] confer title. But the Sages say: both this and this require formal conferring of title, they mentioned the Patriarch in particular as this is usual. Rabbi Judah said: The Galileans need not assign [their portion], because their ancestors have already done so for them.

המודר הנאה מחבירו. ואין לו מה יאכל. נותנו לאחר לשום מתנה. והלה מותר בה. מעשה באחד בבית חורון שהיה אביו מודר הימנו הנאה. והיה משיא את בנו. ואמר לחברו. חצר וסעודה. נתונים לך במתנה. ואינן לפניך אלא כדי שיבא אבא. ויאכל עמנו בסעודה. אמר לו אם שלי הם הרי הם מוקדשין לשמים. אמר לו לא נתתי את שלי שתקדישם לשמים. אמר לו לא נתתה לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלים ושותים. ומתרצים זה לזה. ויהא עון תלוי בראשו. וכשבא דבר לפני חכמים אמרו כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת. אינה מתנה:

If one is forbidden by vow to benefit from his neighbor and has nothing to eat, he may give it [the food] to a third party, and he is permitted to use it. It happened to one in Beth Horon that his father was forbidden to benefit from him. Now he [the son] was giving his son in marriage and he said to his neighbor, “The courtyard and the banquet are give to you as a gift, but they are yours only that my father may come and feast with us at the banquet.” He said to him, “If they are mine, let them be dedicated to heaven!” [The son] responded, “But I did not give you my property to dedicate it to heaven.” [The other] responded, “You gave me yours so that you and your father might eat and drink together and become reconciled to one another, while the sin [of a broken vow] should devolve upon his (i.e. head.” When the matter came before the Sages, they ruled: every gift which is not [so given] that if he [the recipient] dedicates it, it is dedicated, is no gift [at all].