Mishnah Maaser Sheni 5

כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה. ושל ערלה בחרסית. ושל קברות בסיד. וממחה ושופך. אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בשביעית. והצנועים מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו:

A vineyard in its fourth year, they mark it with clods of earth, and of orlah with potter's clay, and graves with lime which is dissolved and poured on. Rabban Shimon ben Gamaliel said: When does this apply? In the seventh year. The conscientious used to put down money and say: any fruit gathered from this vineyard may be exchanged for this money.

כרם רבעי היה עולה לירושלם מהלך יום אחד לכל צד. ואי זו היא תחומה. אילת מן הדרום. ועקרבת מן הצפון. לוד מן המערב. והירדן מן המזרח. ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה. ותנאי היה הדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה. רבי יוסי אומר משחרב בית המקדש היה התנאי הזה. ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה:

[The produce of] a vineyard in its fourth year was brought up to Jerusalem within a distance of one day’s journey on each side. And what is the border [of a day’s journey on each side]? Eilat to the south, Akrabat on the north, Lod to the west, and the Jordan [river] to the east. When produce increased, it was decreed that it can be redeemed even if the vineyard was close to the wall. And there was a stipulation on this matter, that whenever it was so desired, the arrangement would be restored as it had been before. Rabbi Yose says: this was the stipulation after the Temple was destroyed, and the stipulation was that when the Temple should be rebuilt the arrangement would be restored as it had been before.

כרם רבעי. בית שמאי אומרים אין לו חומש. ואין לו ביעור. ובית הלל אומרים יש לו. בית שמאי אומרים יש לו פרט. ויש לו עוללות. והעניים פודין לעצמן. ובית הלל אומרים כולו לגת:

[The grapes of] a vineyard in its fourth year:Bet Shammai says: the laws of the added fifth and removal do not apply to them; But Bet Hillel says: they do. Bet Shammai says: the laws of peret and the defective clusters apply to them, and the poor can redeem the grapes for themselves. But Bet Hillel says: all [of them] go to the wine-press.

כיצד פודין נטע רבעי. מניח את הסל על פי שלשה. ואומר כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו. ומניח את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו בכך וכך סלים בסלע:

How does one redeem the fruit of a plant in its fourth year? The owner puts down a basket in the presence of three [people] and says: “How many such baskets would a man wish to redeem for himself for a sela on condition that the costs [to produce the fruit] shall be on his house? And then he puts down the money and says: “Whatever shall be picked from this plant may it be exchanged for this money at the price of so many baskets for a sela.”

ובשביעית פודהו בשויו. ואם היה הכל מופקר אין לו אלא שכר לקיטה. הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו. בין שהוא שלו ובין שניתן לו במתנה:

But in the seventh year he must redeem it for its full value. If [in other years] it had all been made ownerless property, the person [who redeems it] can only claim the cost of picking it. One who redeems his own plant in its fourth year, he must add a fifth of its value, whether the fruit was his own or was given him as a gift.

ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה בעור. כיצד היה בעור נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעלים. ומעשר ראשון לבעליו. ומעשר עני לבעליו. ומעשר שני והבכורים מתבערים בכל מקום. ר' שמעון אומר הבכורים ניתנין לכהנים כתרומה. התבשיל. בית שמאי אומרים צריך לבער. ובית הלל אומרים הרי הוא כמבוער:

On the eve of the first [others read “last”] festival-day of Pesah in the fourth and in the seventh [years of the sabbatical cycle] the removal was performed. Terumah and the terumah of tithe were given to their owners, the first tithe was given to its owner, the tithe of the poor to its owner, and maaser sheni and first-fruits were removed in every place. Rabbi Shimon says: first-fruits were given to the priests like terumah. As for a cooked dish [with maaser sheni in it]: Bet Shammai says: it must be removed. But Bet Hillel say: lo, it may be considered as already removed.

מי שהיו לו פירות בזמן הזה והגיעה שעת הבעור. בית שמאי אומרים צריך לחללן על הכסף. ובית הלל אומרים אחד שהן כסף ואחד שהן פירות:

One who had produce at this time and the time of removal arrived:Bet Shammai says: he must exchange it for money. But Bet Hillel says: it is all the same whether it becomes money or it remains fruit.

אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו והתקינו את פירותיכם עד שלא תגיע שעת הבעור. עד שבא רבי עקיבא ולמד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורים מן הבעור:

Rabbi Judah said: in early times they used to send to householders in the provinces [saying:] “Hasten to set right your produce before the time of removal arrives,” until Rabbi Akiva came and taught that all produce which has not reached the time of tithing is exempt from the removal.

מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקרוא להם שם. מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה אמר רבן גמליאל עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. עשור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. אמר רבי יהושע עשור שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו. ונתקבלו זה מזה שכר:

One whose produce was far away from him, he must call it by name. Once it happened that Rabban Gamaliel and the elders were traveling by ship, and Rabban Gamaliel said: “The tithe which I shall measure out in the future is given to Joshua, and the place which it is in is leased to him. The other tithe which I shall measure out in the future is given to Akiva ben Joseph that he may hold it for the poor, and the place which it is in is leased to him.” Rabbi Joshua said: “The tithe [taken from terumah] which I shall measure out is given to Elazar ben Azariah, and the place which it is in is leased to him,” and they each received rent one from another.

במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין. כיצד היה הודוי. בערתי הקדש מן הבית (דברים כו, יג) זה מעשר שני ונטע רבעי. נתתיו ללוי זה מעשר לוי. וגם נתתיו זו תרומה ותרומת מעשר. לגר ליתום ולאלמנה. זה מעשר עני הלקט והשכחה והפאה אף על פי שאינן מעכבין את הודוי. מן הבית זו חלה:

At minhah on the last festival day they would make the confession. How was the confession made? “I have cleared out the holy portion from the house” this refers to maaser sheni and the fruit of plants in their fourth year. “I have given them to the Levite” this refers to the tithe of the levites. “And also I have given them” this refers to terumah and the terumah of tithe. “To the stranger, to the orphans, and to the widow” this refers to the tithe of the poor, gleanings, forgotten sheaves, and the corners of the field, even though these do not prevent [one from making] the confession. “Out of the house” this refers to hallah.

ככל מצותך אשר צויתני. הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות. לא עברתי ממצותך לא הפרשתי ממין על שאינו מינו. ולא מן התלוש על המחובר. ולא מן המחובר על התלוש. ולא מן החדש על הישן. ולא מן הישן על החדש. ולא שכחתי לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו:

“According to all Your commandments which You have commanded me,” thus, if he took out maaser sheni before the first tithe he cannot make the confession. “I have not transgressed any of Your commandments” I have not set apart [tithes] from one kind for a different kind, nor from plucked [produce] for [produce still] joined [to the soil], nor from new [produce] for old [produce], nor from old [produce] for new. “Neither have I forgotten” I have not forgotten to bless You, nor to make mention of Your name over it.

לא אכלתי באוני ממנו. הא אם אכלו באנינה אינו יכול להתודות. ולא בערתי ממנו בטמא. הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות. ולא נתתי ממנו למת. לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת. ולא נתתיו לאוננים אחרים. שמעתי בקול ה' אלהי. הבאתיו לבית הבחירה. עשיתי ככל אשר צויתני. שמחתי ושמחתי בו:

“I have not eaten from it in my mourning” thus, if he had eaten it in his mourning (aninut), he cannot make the confession. “Neither have I removed any of it when unclean” thus, if he had removed it in uncleanness he cannot make the confession. “And I have not given any of it to the dead” I have not used any of it for a coffin or shrouds for the dead, and I have not given any of it to other mourners. “I have listened to the voice of the Lord my God” I have brought it to the chosen house. “I have done just as you commanded me I have rejoiced and made others rejoice.

השקיפה ממעון קדשך מן השמים. עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות ואת האדמה אשר נתתה לנו בטל ובמטר. ובולדות בהמה. כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש. כדי שתתן טעם בפירות:

“Look down from Your holy abode, from heaven” We have done what You decreed upon us, You too do what You have promised us. “Look down from Your holy abode, from heaven, and bless Your people Israel” with sons and daughters. “And the land which You have given us” with dew and rain and with offspring of cattle. “As You swore to our fathers, a land flowing with milk and honey” that You may give a good taste to the produce.

מכאן אמרו ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים. ולא עבדים משוחררים. שאין להם חלק בארץ. ר' מאיר אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ. ר' יוסי אומר יש להם ערי מגרש:

From here they said that Israelites and mamzerim may make the confession, but not converts, nor freed slaves, since they have no inheritance in the land. Rabbi Meir says: neither do priests and Levites since they did not take a share of the land. Rabbi Yose says: they have the Levitical cities.

יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר. אף הוא בטל את המעוררים ואת הנוקפים. ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי:

Yohanan the high priest stopped [the recitation] of the confession of the tithes. He also abolished the “wakers” and the “strikers.” Until his days the hammer used to beat in Jerusalem. And in his days one did not have to ask about demai.