Mishnah Sanhedrin 4

אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנאמר (ויקרא כד, כב) משפט אחד יהיה לכם. מה בין דיני ממונות לדיני נפשות. דיני ממונות בשלשה. ודיני נפשות. בעשרים ושלשה. דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה. דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות. ועל פי שנים לחובה. דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה. דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה. דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה. דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות. והמלמד זכות מלמד חובה. דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות. אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה. דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום. דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות. וביום שלאחריו לחובה. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב:

Both non-capital and capital cases require examination and inquiry [of the witnesses], as it says, “You shall have one manner of law” (Lev. 24:22). How do non-capital cases differ from capital cases? Non-capital cases [are decided] by three and capital cases by twenty three. Non-capital cases may begin either with reasons for acquittal or for conviction; capital cases begin with reasons for acquittal and do not begin with reasons for conviction. In non-capital cases they may reach a verdict of either acquittal or conviction by the decision of a majority of one; in capital cases they may reach an acquittal by the majority of one but a verdict of conviction only by the decision of a majority of two. In non-capital cases they may reverse a verdict either [from conviction] to acquittal or [from acquittal] to conviction; in capital cases they may reverse a verdict [from conviction] to acquittal but not [from acquittal] to conviction. In non-capital cases all may argue either in favor of conviction or of acquittal; in capital cases all may argue in favor of acquittal but not all may argue in favor of conviction. In non-capital cases he that had argued in favor of conviction may afterward argue in favor of acquittal, or he that had argued in favor of acquittal may afterward argue in favor of conviction; in capital cases he that had argued in favor of conviction may afterward argue in favor of acquittal but he that had argued in favor of acquittal cannot afterward argue in favor of conviction. In non-capital cases they hold the trial during the daytime and the verdict may be reached during the night; in capital cases they hold the trial during the daytime and the verdict also must be reached during the daytime. In non-capital cases the verdict, whether of acquittal or of conviction, may be reached the same day; in capital cases a verdict of acquittal may be reached on the same day, but a verdict of conviction not until the following day. Therefore trials may not be held on the eve of a Sabbath or on the eve of a Festival.

דיני הטומאות והטהרות מתחילין מן הגדול. דיני נפשות מתחילין מן הצד. הכל כשרין לדון דיני ממונות. ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות. אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה:

In non-capital cases and those concerning uncleanness and cleanness [the judges declare their opinion] beginning from the eldest, but in capital cases they begin from [them that sit at] the side. All are qualified to try non-capital cases, but not all are qualified to try capital cases, only priests, levites and Israelites that may give [their daughters] in marriage to priests.

סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה. כדי שיהו רואין זה את זה. ושני סופרי הדיינין עומדין לפניהם אחד מימין ואחד משמאל. וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין. רבי יהודה אומר שלשה. אחד כותב דברי המזכין. ואחד כותב דברי המחייבין והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין:

The Sanhedrin was arranged like the half of a round threshing-floor so that they all might see one another. Before them stood the two scribes of the judges, one to the right and one to the left, and they wrote down the words of them that favored acquittal and the words of them that favored conviction. Rabbi Judah says: “There were three: one wrote down the words of them that favored acquittal, and one wrote down the words of them that favored conviction, and the third wrote down the words of both them that favored acquittal and them that favored conviction.

ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם. כל אחד ואחד מכיר את מקומו. היו צריכין לסמוך סומכין מן הראשונה. אחד מן השניה בא לו לראשונה. ואחד מן השלישית בא לו לשניה. ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית. ולא היה יושב במקומו של ראשון. אלא יושב במקום הראוי לו:

And there were three rows of disciples of the Sages who sat before them, and each knew his proper place. If they needed to appoint [another as a judge] they appointed him from the first row, and one from the second row came into the first row, and one from the third row came into the second row, and they chose another from the congregation and set him in the third row. He did not sit in the place of the former, but he sat in the place that was proper for him.

כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות. היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן. שמא תאמרו מאומד. ומשמועה. עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו. או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה. הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו. שנאמר (בראשית ד, י) דמי אחיך צועקים. אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך. דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים. לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך. שכל המאבד נפש אחת מישראל. מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות. שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך. ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא. שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת. והלא כבר נאמר (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגומר. ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה. והלא כבר נאמר (משלי יא, י) באבוד רשעים רנה:

How did they admonish witnesses in capital cases? They brought them in and admonished them, [saying], “Perhaps you will say something that is only a supposition or hearsay or secondhand, or even from a trustworthy man. Or perhaps you do not know that we shall check you with examination and inquiry? Know, moreover, that capital cases are not like non-capital cases: in non-capital cases a man may pay money and so make atonement, but in capital cases the witness is answerable for the blood of him [that is wrongfully condemned] and the blood of his descendants [that should have been born to him] to the end of the world.” For so have we found it with Cain that murdered his brother, for it says, “The bloods of your brother cry out” (Gen. 4:10). It doesn’t say, “The blood of your brother”, but rather “The bloods of your brother” meaning his blood and the blood of his descendants. Another saying is, “The bloods of your brother” that his blood was cast over trees and stones. Therefore but a single person was created in the world, to teach that if any man has caused a single life to perish from Israel, he is deemed by Scripture as if he had caused a whole world to perish; and anyone who saves a single soul from Israel, he is deemed by Scripture as if he had saved a whole world. Again [but a single person was created] for the sake of peace among humankind, that one should not say to another, “My father was greater than your father”. Again, [but a single person was created] against the heretics so they should not say, “There are many ruling powers in heaven”. Again [but a single person was created] to proclaim the greatness of the Holy Blessed One; for humans stamp many coins with one seal and they are all like one another; but the King of kings, the Holy Blessed One, has stamped every human with the seal of the first man, yet not one of them are like another. Therefore everyone must say, “For my sake was the world created.” And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be involved with this trouble”, was it not said, “He, being a witness, whether he has seen or known, [if he does not speak it, then he shall bear his iniquity] (Lev. 5:1). And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be guilty of the blood of this man?,” was it not said, “When the wicked perish there is rejoicing” (Proverbs 11:10).]