Mishnah Shekalim 4

התרומה מה היו עושין בה. לוקחין בה תמידין ומוספין. ונסכיהם. העומר. ושתי הלחם. ולחם הפנים וכל קרבנות הצבור. שומרי ספיחים בשביעית. נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם. אמרו לו אף אתה אומר שאינן באין אלא משל צבור:

What did they do with the appropriation? They bring with it the daily burnt-offerings (tamidim) and the additional burnt-offerings (musafim) and their libations, the omer and the two loaves and the showbread and all the other public offerings. Those who guard the aftergrowths of the seventh year take their wages out of the appropriation from the chamber. Rabbi Yose says: [if a man wished] he could volunteer to watch without payment. But they said to him: you too admit that they can only be offered out of public funds.

פרה. ושעיר המשתלח. ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה. כבש פרה וכבש שעיר המשתלח. ולשון שבין קרניו ואמת המים וחומת העיר. ומגדלותיה. וכל צורכי העיר באין משירי הלשכה. אבא שאול אומר כבש פרה כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן:

The [red] heifer and the scapegoat and the strip of scarlet came out of the appropriation of the chamber. The ramp for the [red] heifer and the ramp for the scapegoat and the strip of scarlet which was between its horns, and [the maintenance of] the pool of water and the wall of the city and its towers and all the needs of the city came out of the remainder in the chamber. Abba Shaul says: the ramp for the [red] cow the high priests made out of their own [means].

מותר שירי הלשכה מה היו עושין בהן. לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות. והשכר להקדש. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אין משתכרין משל הקדש. ולא משל עניים:

What did they do with the surplus of the remainder in the chamber?They would buy with it wines, oils and fine flours, and the profit belonged to the Temple, the words of Rabbi Ishmael. Rabbi Akiva says: one may not make a profit with the property of the Temple, nor with the property of the poor.

מותר תרומה מה היו עושין בה רקועי זהב צפוי לבית קדשי הקדשים. רבי ישמעאל אומר מותר הפירות לקיץ המזבח. ומותר התרומה לכלי שרת. רבי עקיבא אומר מותר התרומה לקיץ המזבח. ומותר נסכים לכלי שרת. רבי חנניה סגן הכהנים אומר מותר נסכים לקיץ המזבח ומותר התרומה לכלי שרת. זה וזה לא היו מודים בפירות:

What was done with the surplus of the appropriation?[They would buy] plates of gold for covering the interior of the Holy of Holies. Rabbi Ishmael says: the surplus [from the sale] of the produce was used for the altar’s ‘dessert’, and the surplus of the appropriation was used for the ministering vessels. Rabbi Akiva says: the surplus of the appropriation was used for the altar’s ‘dessert’, and the surplus of the libations was used for the ministering vessels. Rabbi Hananiah the chief of the priests says: the surplus of the libations was used for the altar’s ‘dessert’, and the surplus of the appropriation was used for the ministering vessels. Neither of these [two sages] allowed [a profit from the sale of] the produce.

מותר הקטרת מה היו עושין בה. מפרישין ממנה שכר האומנין. ומחללין אותה על שכר האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן. וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה אם בא החדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו מן הישנה:

What was done with the surplus of the incense? They would separate from it the wages of the craftsmen, and they would exchange it for the wages of the craftsmen, and they would give it to the craftsmen as their wages, and then they would buy it back again out of a new appropriation. If the new month had arrived in time they would bring it with the new appropriation, but if not, they from the old one.

המקדיש נכסיו. והיו בהן דברים ראוין לקרבנות הצבור. ינתנו לאומנין בשכרן דברי רבי עקיבא. אמר לו בן עזאי אינה היא המדה אלא מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין. ונותנין אותן לאומנין בשכרן. וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה:

If one dedicated his possessions to the Temple, and there was among them things which was fit for public offerings, they should be given to the craftsmen as their wages; the words of Rabbi Akiva. Ben Azzai said to him: this method is not correct. Rather, they separate from them the wages of the craftsmen, and then they exchange them for the money due to the craftsmen, and then they give them to the craftsmen as their wages, and then they buy them back again out of a new appropriation.

המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי המזבח. זכרים ונקבות רבי אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות. ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים. ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית רבי יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית. רבי עקיבא אומר רואה אני את דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע. שר' אליעזר השוה את מדתו. ור' יהושע חלק אמר רבי פפייס שמעתי כדברי שניהן. שהמקדיש בפירוש כדברי ר' אליעזר והמקדיש סתם כדברי רבי יהושע.

One who dedicated his possessions to the Temple and there was among them an animal fit for the altar, males or females,Rabbi Eliezer says: males should be sold for the use of burnt-offerings and females should be sold for the use of offerings of wellbeing, and the proceeds should be lumped together with the rest of the possessions for the repair of the temple. Rabbi Joshua says: the males themselves should be offered as burnt-offerings and the females should be sold for the use of offerings of wellbeing, and with the proceeds burnt offerings should be brought, and the other possessions should go to the repair of the temple. Rabbi Akiva says: I prefer the opinion of Rabbi Eliezer over the opinion of Rabbi Joshua, for Rabbi Eliezer applied a uniform rule, but Rabbi Joshua differentiated. Rabbi Papias said: I have heard [a tradition in accordance] with both of their opinions: that one who dedicates to the Temple with explicitness, it is according to the words of Rabbi Eliezer, but one who dedicates to the Temple without specifying it is according to the opinion of Rabbi Joshua.

המקדיש נכסים והיו בהן דברים ראוין על גבי המזבח. יינות שמנים ועופות רבי אלעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין. ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית:

One who dedicated his possessions to the Temple and there were among them things fit for the altar, [such as] wines, oils, and birds: Rabbi Elazar says: they should be sold for the use of [offerings of] each particular kind, and they should bring with the proceeds burnt offerings, and the other possessions should go to the repair of the Temple.

אחת לשלשים יום משערין את הלשכה כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה. עמדו משלש. יספק מארבעה. משלש ועמדו מארבעה. יספק מארבעה. שיד הקדש על העליונה ואם התליעה סולת התליעה לו. ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה:

Once in thirty days prices were fixed [on behalf of] the chamber. Anyone who had accepted upon himself to supply fine flours at four [se'ahs for a sela] and they now stood at three [se'ahs for a sela] he must [still] supply four. [If he had accepted to supply fine flours] at three [se'ahs for a sela] and they now stood at four, he must [also] supply at four, for the sanctified property has the upper hand. If the fine flour became worm-eaten the loss is his; if the wine became sour the loss is his. For he is not entitled to his money until the altar has accepted [the offering].