Mishnah Arakhin 9

המוכר את שדהו בשעת היובל. אינו מותר לגאול פחות משתי שנים. שנאמר (ויקרא כה, טו) במספר שני תבואות ימכר לך היתה שנת שדפון וירקון או שביעית. אינה עולה לו מן המנין. נרה או הובירה. עולה לו מן המנין. רבי אלעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פירות הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות לשתי שנים:

If one sold his field [of possession] at the time when the Jubilee was in force, he may not redeem it for two years, as it says: “According to the number of the years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15). If there was a year of blight or mildew, or a seventh year, it is not included in the count. If he only broke the ground [without planting] or left it fallow [for a year], that year is included in the count. Rabbi Elazar says: if he sold it to him before Rosh Hashanah year, and it was still full of fruit, he enjoys three crops in two years.

מכרה לראשון במנה. ומכר הראשון לשני במאתים. אינו מחשב אלא עם הראשון. שנאמר (ויקרא כה, כז) לאיש אשר מכר לו. מכרה לראשון במאתים. ומכר הראשון לשני במנה. אינו מחשב אלא עם האחרון. שנאמר (שם) לאיש. לאיש אשר בתוכה. לא ימכור ברחוק. ויגאול בקרוב. ברע ויגאול ביפה. לא ילוה ויגאל. ולא יגאל לחצאים. ובהקדש מותר בכולן. זה חומר בהדיוט מבהקדש:

If he sold it to the first for one hundred [denars] and the first sold it to the second for two hundred, then he need reckon only with the first, as it says, “With the man to whom he sold” (Leviticus 25:27). If he sold it to the first for two hundred, and the first sold it to the second for one hundred, then he need reckon only with the second, as it says: “With the man” (ibid) the man in possession of the field. One may not sell a distant field in order to redeem a near one, or a poor field in order to redeem a good one. One may not borrow [money] in order to redeem, nor redeem it in halves. But in the case of objects consecrated all these things are permitted. In this respect the laws concerning a person’s [property] are more stringent than those concerning sacred things.

המוכר בית בבתי ערי חומה. הרי זה גואל מיד. וגואל כל שנים עשר חדש. הרי זה כמין ריבית ואינה ריבית. מת המוכר יגאל בנו. מת הלוקח יגאל מיד בנו. אינו מונה לו שנה אלא משעה שמכר לו. שנאמר (ויקרא, כה, ל) עד מלאת לו שנה תמימה. וכשהוא אומר תמימה להביא חדש העיבור. רבי אומר יתן לו שנה ועיבורה:

If one sold a house among the houses of a walled city, he may redeem it at once and at any time during twelve months. This is a kind of interest, yet it is not interest. If the seller died, his son may redeem it. If the purchaser died, it may be redeemed from his son. One counts the year only from the time that he sold it, as it is said, “Before a full year has elapsed” (Leviticus 25:30). When it says a “a full” [year] the extra month is included. Rabbi says: he is allowed a year and its extra month.

הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל. היה חלוט לו. אחד הלוקח ואחד שניתן לו מתנה. שנאמר לצמיתות. בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש. שיהא חלוט לו. התקין הלל הזקן. שיהא חולש את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס. אימתי שירצה הלה יבוא ויטול את מעותיו:

If the [last] day of the twelve months has arrived and it was not redeemed, it becomes his permanent [possession]. This applies whether he bought it or received it as a gift, as it is said: “beyond reclaim” (Leviticus 25:30). In earlier times, he [the buyer] would hide on the last day of the twelve months, so that [the house] might become his permanent [possession]. Hillel enacted that he [the seller] could deposit his money in the chamber and break down the door and enter, and that the other [the buyer], whenever he wanted, might come and take his money.

כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה חוץ מן השדות. רבי מאיר אומר אף השדות. בית הבנוי בחומה. רבי יהודה אומר אינו כבתי ערי חומה. רבי שמעון אומר כותל החיצון היא חומתו:

Whatever is within the [city] wall is regarded as the houses in a walled city, with the exception of fields. Rabbi Meir says: even fields. A house built into the wall: Rabbi Judah says: it is not considered a house within a walled city. Rabbi Shimon says: its outer wall is regarded as its [city] wall.

עיר שגגותיה חומתה. ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. אינה כבתי ערי חומה. ואלו הן בתי ערי חומה. שלש חצרות של שני שני בתים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. כגון קצרה הישנה של ציפורים וחקרה של גוש חלב. ויודפת הישנה וגמלא וגדוד וחדיד ואונו וירושלים וכן כיוצא בהן:

A city whose roofs [look as if] they form its wall, Or that was not encompassed by a wall in the days of Joshua ben Nun, is not considered like houses in a walled city. [A house in any of] the following counts a house in a walled city: [those in a city] of no less than three courtyards, having two houses each, which have been encompassed by a wall in the days of Joshua ben Nun, such as the old acroplis of Tzippori, the fort of Gush-Halav, old Yodfat, Gamla, G'dod, Hadid, Ono, Jerusalem and other similar cities.

בתי החצרים נותנים להם כח היפה שבבתי ערי חומה. וכח היפה שבשדות. נגאלין מיד. ונגאלין כל שנים עשר חדש כבתים. ויוצאים ביובל. ובגרעון כסף כשדות. ואלו הן בתי חצרים שתי חצרות של שני שני בתים. אף על פי שמוקפין חומה מימות יהושע בן נון. הרי אלו כבתי חצרים:

Houses in courtyards - we accord to them the advantages of houses in a walled city and the advantages given to fields: They can be redeemed at once, and at any time within the twelve months like houses [in a walled city], and they return [to the owners] in the Jubilee or [at an earlier time] by [payment of a] reduced price like fields. The following are considered houses in courtyards: [a city which has] two courtyards, each having two houses, even though they have been encompassed by a wall since the days of Joshua ben Nun, they count as houses in courtyards.

ישראל שירש אבי אמו לוי. אינו גואל כסדר הזה. וכן לוי שירש את אבי אמו ישראל. אינו גואל כסדר הזה. שנאמר (ויקרא כה, לג) כי בתי ערי הלוים עד שיהא לוי ובערי הלוים, דברי רבי. וחכמים אומרים אין הדברים אמורים אלא בערי הלוים. אין עושים שדה מגרש ולא מגרש שדה. ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש. אמר רבי אליעזר במה דברים אמורים בערי הלוים. אבל בערי ישראל. עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה. מגרש עיר ולא עיר מגרש. כדי שלא יחריבו את ערי ישראל. הכהנים והלוים מוכרים לעולם. וגואלים לעולם. שנאמר (ויקרא כה, לב) גאולת עולם תהיה ללוים:

If an Israelite inherited from his mother's father who was a Levite, he cannot redeem it according to the order prescribed here. Also if a Levite inherited from his mother's father who was an Israelite, he cannot redeem it according to the order prescribed here, As it says, “As for the houses of the cities of the Levites” (Leviticus 25:32) [this order does not apply] unless he is a Levite and in the cities of the Levites, the words of Rabbi. The sages say: these things apply to the cities of the Levites. One may not turn a field into pasture land, nor pasture land into a field, nor pasture land into a city, nor a city into pasture land. Rabbi Eliezer said: When is this so? When it comes to the cities of the Levites, but when it comes to cities of Israelites one may turn a field into pasture land, pasture land into a field, pasture land into a city, but not a city into pasture land, in order that they should not destroy the cities of Israel. Priests and Levites may sell [a house] at any time and redeem it at any time, as it is said: “The Levites shall forever have the right of redemption” (Leviticus 25:32).