Mishnah Sanhedrin 6

נגמר הדין. מוציאין אותו לסקלו. בית הסקילה היה חוץ לבית דין. שנאמר (ויקרא כד, ד) הוצא את המקלל. אחד עומד על פתח בית דין. והסודרין בידו. ואדם אחד רוכב הסוס רחוק ממנו. כדי שיהא רואהו. אומר אחד יש לי ללמד עליו זכות. הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו. ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות. מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים. ובלבד שיש ממש בדבריו. מצאו לו זכות. פטרוהו. ואם לאו. יוצא ליסקל. וכרוז יוצא לפניו. איש פלוני בן פלוני יוצא ליסקל. על שעבר עבירה פלונית. ופלוני ופלוני עדיו. כל מי שיודע לו זכות. יבא וילמד עליו:

When the trial is completed he [the condemned] is led forth to be stoned. The place of stoning was outside of the court, as it is says, “Bring out him that has cursed” (Lev. 24:14). A man was stationed at the door of the court with the handkerchiefs in his hand, and a man on a horse was stationed at a distance yet within sight of him. If one says, ‘I have something [further] to state in his favor’, he [the signaler] waves the handkerchief, and the man on the horse runs and stops them. And even if he [the convict] himself says, ‘I have something to plead in my own favor’, he is brought back, even four or five times, providing, however, that there is substance in his assertion. If then they find him innocent, they discharge him. But if not, he goes forth to be stoned, and a herald precedes him [crying]: so and so, the son of so and so, is going forth to be stoned because he committed such and such an offense, and so and so are his witnesses. Whoever knows anything in his favor, let him come and state it.”

היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות. אומרים לו התודה שכן דרך המומתין מתודין. שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע (יהושע ז, יט) בני שים נא כבוד לאלהי ישראל ותן לו תודה וגומר. ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וגומר. ומנין שכיפר לו וידויו. שנאמר (יהושע ז, כה) ויאמר יהושע למה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה. היום זה אתה עכור. ואי אתה עכור לעולם הבא. ואם אינו יודע להתודות. אומרים לו אמור. תהא מיתתי כפרה על כל עונותי. רבי יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם. אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה. אמרו לו אם כן יהו כל אדם אומרים כך כדי לנקות את עצמן.

When he is about ten cubits away from the place of stoning, they say to him, ‘confess’, for such is the practice of all who are executed, that they [first] confess, for he who confesses has a portion in the world to come. For so we find in the case of Achan, that Joshua said to him, “My son, pay honor to the Lord, the God of Israel, and make confession to him. [Tell me what you have done, do not hold anything back from me.]” And Achan answered Joshua and said, “It is true, I have sinned against the Lord the God of Israel, and this is what I have done” (Josh. 7:19-20). And how do we know that his confessions made atonement for him? As it says, “And Joshua said, “What calamity have you brought upon us! The Lord will bring calamity upon you this day” (Josh. 7:35), [meaning] this day you are a calamity, but you are not to be a calamity in the next world. And if he does not know how to confess, they say to him, “Say, may my death be an expiation for all my sins.” Rabbi Judah said: “If he knows that he is a victim of false evidence, he can say: may my death be an expiation for all my sins but this.” They [the sages] said to him: “If so, everyone will speak likewise in order to clear himself.”

היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין אותו את בגדיו. האיש מכסין אותו מלפניו והאשה מלפניה ומאחריה דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים האיש נסקל ערום. ואין האשה נסקלת ערומה:

When he is about four cubits distant from the place of stoning, he is stripped of his clothing. A man is covered in front and a woman both in front and behind, according to Rabbi Judah. But the Sages say: “A man is to be stoned naked and a woman is not to be stoned naked.

בית הסקילה היה גבוה שתי קומות. אחד מן העדים דוחפו על מתניו. נהפך על לבו. הופכו על מתניו. אם מת בה יצא. ואם לאו. השני נוטל את האבן ונותנה על לבו. אם מת בה יצא. ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר (דברים יז, ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. כל הנסקלין נתלין. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה. האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים האיש נתלה. ואין האשה נתלית. אמר להן רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון. אמרו לו שמנים נשים תלה. ואין דנין שנים ביום אחד. כיצד תולין אותו. משקעין את הקורה בארץ. והעץ יוצא ממנה. ומקיף שתי ידיו זו על גבי זו ותולה אותו. רבי יוסי אומר הקורה מוטה על הכותל. ותולה אותו כדרך שהטבחין עושין ומתירין אותו מיד. ואם לן עובר עליו בלא תעשה. שנאמר (דברים כא, כג) לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו כי קללת אלהים תלוי וגומר. כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל:

The place of stoning was twice a man’s height. One of the witnesses pushed him by the hips, [so that] he was overturned on his heart. He was then turned on his back. If that caused his death, he had fulfilled [his duty]; but if not, the second witness took a stone and threw it on his chest. If he died thereby, he had done [his duty]; but if not, he [the criminal] was stoned by all Israel, for it is says: “The hand of the witnesses shall be first upon him to put him to death, and afterwards the hand of all the people” (Deut. 17:7). All who are stoned are [afterwards] hanged, according to Rabbi Eliezer. But the sages say: “Only the blasphemer and the idolater are hanged.” A man is hanged with his face towards the spectators, but a woman with her face towards the gallows, according to Rabbi Eliezer. But the sages say: a man is hanged, but not a woman. Rabbi Eliezer said to them: “But did not Shimon ben Shetah hang women at ashkelon?” They said: “[On that occasion] he hanged eighty women, even though two must not be tried on the same day. How is he hanged? The post is sunk into the ground with a [cross-] piece branching off [at the top] and he brings his hands together one over the other and hangs him up [thereby]. R. Jose said: the post is leaned against the wall, and he hangs him up the way butchers do. He is immediately let down. If he is left [hanging] over night, a negative command is thereby transgressed, for it says, “You shall not let his corpse remain all night upon the tree, but you must bury him the same day because a hanged body is a curse against god” (Deut. 21:23). As if to say why was he hanged? because he cursed the name [of god]; and so the name of Heaven [God] is profaned.

אמר ר' מאיר בשעה שאדם מצטער. שכינה מה הלשון אומרת כביכול. קלני מראשי קלני מזרועי אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך קל וחומר על דמם של צדיקים. ולא זו בלבד אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה. הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים. אינו עובר עליו. ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו. אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לבית דין. אחת לנהרגין ולנחנקין. ואחת לנסקלין ולנשרפין:

R. Meir said: “When man suffers, what expression does the shechinah (God’s presence) use? “My head is too light (a euphemism for heavy) for me, my arm is too light (a euphemism for heavy) for me.” If god is so grieved over the blood of the wicked that is shed, how much more so over the blood of the righteous! And not only of this one [a criminal did the sages not to leave him overnight] but whosoever lets his dead lie over night transgresses a negative commandment. If he kept him over night for the sake of his honor, to procure for him a coffin or a shroud, he does not transgress. And they did not bury him [the executed person] in his ancestral tomb, but two burial places were prepared by the court, one for those who were decapitated or strangled, and the other for those who were stoned or burned.

נתעכל הבשר. מלקטין את העצמות. וקוברין אותן במקומן. והקרובים באים ושואלין בשלום הדיינים. ובשלום העדים. כלומר שאין בלבנו עליכם כלום. שדין אמת דנתם. ולא היו מתאבלין. אבל אוננין. שאין אנינות אלא בלב:

When the flesh was completely decomposed, the bones were gathered and buried in their proper place. The relatives then came and greeted the judges and witnesses, as if to say, we have no [ill feelings] against you, for you gave a true judgment. And they observed no mourning rites but grieved [for him], for grief is in the heart alone.