Mishnah Menachot 11

שתי הלחם. נילושות אחת אחת. ונאפות אחת אחת. לחם הפנים נילוש אחד אחד. ונאפה שנים. שנים. ובטפוס היה עושה אותן. וכשהוא רדן נותנן בטפוס. כדי שלא יתקלקלו:

The two loaves [of Shavuot] were kneaded each on its own and baked each on its own. The [cakes of the] showbread were kneaded each on its own and baked two at a time. They were prepared in a mould, and when they were taken out from the oven they were again put in a mould lest they become damaged.

אחד שתי הלחם. ואחד לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ. ואפייתן בפנים. ואינן דוחות את השבת. רבי יהודה אומר. כל מעשיהם בפנים. רבי שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה. וכשרות בבית פאגי:

Both the two loaves and the showbread their kneading and their shaping were performed outside [the Temple Court], and their baking was inside. And they do not override the Shabbat. Rabbi Judah says: all of these were performed inside [the Temple Court]. Rabbi Shimon says: One should always accustom himself to say, “The two loaves and the showbread were valid whether made in the Temple Court or in Bet Pagi.”

חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים. ודוחות את השבת. טחונן והרקדן אינן דוחות את השבת. כלל אמר רבי עקיבא. כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת. אינה דוחה את השבת. ושאי אפשר לה לעשות מערב שבת. דוחה את השבת:

The high priest’s griddle cakes: their kneading, their shaping, and their baking were performed within [the Temple Court], And they override the Shabbat. The grinding [of the grain for it] and the sifting did not override the Shabbat. Rabbi Akiva said a general rule: any work that can be done on the eve of Shabbat does not override Shabbat, but that which cannot be done on the eve of Shabbat does override Shabbat.

כל המנחות. יש בהן מעשה כלי בפנים. ואין בהן מעשה כלי בחוץ. כיצד. שתי הלחם. ארכן שבעה ורחבן ארבעה. וקרנותיהן ארבע אצבעות. לחם הפנים ארכן עשרה ורחבן חמשה. וקרנותיו שבע אצבעות. רבי יהודה אומר שלא תטעה זד"ד יה"ז. בן זומא אומר. (שמות כה, ל) ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד. שיהא לו פנים:

All menahot require a vessel [for works that are performed] within, but do not require a vessel [for those works that are performed] outside. How so? The two loaves were seven handbreadths long and four wide and their horns were four fingerbreadths. The [cakes of the] showbread were ten handbreadths long and five wide and their horns were seven fingerbreadths. Rabbi Judah says: lest you err [remember but the words] “zadad yahaz.” Ben Zoma says: “And you shall set upon the table showbread (lehem panim) before me continually:” panim signifies that it should have faces.

השלחן. ארכו עשרה. ורחבו חמשה. לחם הפנים ארכן עשרה. ורחבן חמשה. נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן. וכופל טפחיים ומחצה מכאן. וטפחיים ומחצה מכאן. נמצא. ארכו ממלא כל רחבו של שלחן. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר. השלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה. לחם הפנים. ארכו עשרה ורחבו חמשה. נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן. וכופל טפחיים מכאן. וטפחיים מכאן. וטפחיים ריוח באמצע. כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן. אבא שאול אומר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. אמרו לו. והלא כבר נאמר (ויקרא כד, ז) ונתת על המערכת לבונה זכה. אמר להן והלא כבר נאמר (במדבר ב, כ) ועליו מטה מנשה:

The table was ten handbreadths long and five wide; the showbread was ten handbreadths long and five wide. Each cake was placed lengthwise across the breadth of the table, and two and a half handbreadths were turned up at either side so that its length filled the entire breadth of the table, the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: the table was twelve handbreadths long and six wide; the showbread was ten handbreadths long and five wide. Each cake was placed lengthwise across the breadth of the table, and two handbreadths were turned up at either side; and there was a space of two handbreadths between [the two sets] so that the wind could blow between them. Abba Shaul says: there they used to put the two dishes of frankincense for the showbread. They said to him: Has it not already been said, “And you shall put pure frankincense upon [al] each row” (Leviticus 24:7)? He replied, But has it not also been said, “And next unto [al] him shall be the tribe of Manasseh” (Numbers 2:20)?

ארבע סניפין של זהב היו שם. מופצלין מראשיהן. שהיו סומכים בהן שנים לסדר זה. ושנים לסדר זה. ועשרים ושמנה קנים כחצי קנה חלול. ארבעה עשר לסדר זה. וארבעה עשר לסדר זה. לא סדור קנים. ולא נטילתן. דוחה את השבת. אלא נכנס מערב שבת ושומטן. ונותנן לארכו של שלחן. כל הכלים שהיו במקדש. ארכן לארכו של בית:

There were there four golden props [at the corners of] the table, each split at the top, which supported the cakes, two for the one row and two for the other row. And there were twenty-eight rods, each [shaped] like the half of a hollow reed, fourteen for the one row and fourteen for the other row. Neither the placing of the rods nor their removal overrode the Shabbat, but [a priest] used to enter on the day before Shabbat, pull out the rods, and place them parallel with the length of the table. Every article that stood in the Temple was placed with its length parallel with the length of the House.

שני שולחנות היו באולם מבפנים. על פתח הבית. אחד של שיש. ואחד של זהב. על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו. שמעלין בקדש ולא מורידין. ואחד של זהב מבפנים. שעליו לחם הפנים תמיד. ארבעה כהנים נכנסין. שנים בידם שני סדרים. ושנים בידם שני בזיכים. וארבעה מקדימין לפניהם. שנים ליטול שני סדרים. ושנים ליטול שני בזיכים. המכניסים עומדים בצפון ופניהם לדרום. המוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון. אלו מושכין ואלו מניחין. וטפחו של זה כנגד טפחו של זה. שנאמר (שמות כה, ל) לפני תמיד. רבי יוסי אומר. אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין. אף זו היתה תמיד. יצאו ונתנו על השלחן של זהב שהיה באולם. הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים. חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב חל להיות ערב שבת. שעיר של יום הכפורים נאכל לערב. הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי. מפני שדעתן יפה:

There were two tables inside the sanctuary, at the entrance of the Temple, the one of marble and the other of gold. On the table of marble they laid the showbread when it was brought in, and on the table of gold they laid the showbread when it was brought out, since we raise [the status] of what is holy and we don’t lower it down. And within [the sanctuary] there was a table of gold on which the showbread lay continually. Four priests entered: two bearing the two rows [of the showbread] in their hands and two bearing the two dishes [of frankincense] in their hands; And four went in before them, two to take away the two rows [of the showbread] and two to take away the two dishes [of frankincense]. Those who brought them in stood at the north side facing the south, and those who took them away stood at the south side facing the north. These withdrew [the old] and the others laid down [the new], the handbreadth of the one being by the side of the handbreadth of the other, as it is said, “Before me continually” (Exodus 25:30). Rabbi Yose says: even if these [first] took away [the old] and the others laid down [the new later on], this too fulfills the requirement of continually. They went out and laid [the old bread] on the table of gold that was in the sanctuary [at its entrance]. They then burned the dishes [of frankincense] and the loaves were distributed among the priests. If Yom Kippur fell on a Shabbat the cakes were distributed in the evening. If it fell on a Friday the he-goat of Yom Kippur was eaten in the evening. The Babylonian [priests] used to eat it raw for they were not fastidious.

סדר את הלחם בשבת. ואת הבזיכים לאחר שבת. והקטיר את הבזיכים בשבת פסולה. ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא. סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר שבת פסול ואין חייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא. סדר את הלחם ואת הבזיכין לאחר שבת. והקטיר את הבזיכין בשבת. פסול. כיצד יעשה. יניחנה לשבת הבאה. שאפילו היא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום:

If he arranged the showbread on Shabbat and the dishes [of frankincense] on the day after Shabbat, and burned the dishes [of frankincense] on the [next] Shabbat, it is not valid, and one is not liable over it for piggul, remnant, or uncleanness. If he arranged the bread and the dishes [of frankincense] on Shabbat and burned the dishes of frankincense on the day after Shabbat, it is not valid, and one is not liable over it for piggul, remnant, or uncleanness. If he arranged the bread and the dishes [of frankincense] on the day after Shabbat and burned the dishes [of frankincense] on the [next] Shabbat, it is not valid. What should he do? He should leave it until the following Shabbat, for even if it remains many days on the table there is nothing to this.

שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים. ולא יתר על שלשה. כיצד. נאפות מערב יום טוב ונאכלות ביום טוב לשנים. חל יום טוב להיות אחר השבת נאכלות לשלשה. לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה ולא יתר על אחד עשר. כיצד. נאפה בערב שבת ונאכל בשבת. לתשעה. חל יום טוב להיות ערב שבת נאכל לעשרה. שני ימים טובים של ראש השנה נאכל לאחד עשר. ואינו דוחה לא את השבת. ולא את יום טוב. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן דוחה את יום טוב ואינו דוחה את יום צום:

The two loaves were eaten never earlier than on the second day and never later than on the third day. How so? [Normally] they were baked on the day before the festival and eaten on the festival, that is, on the second day. If the festival fell on the day after Shabbat, they would be eaten on the third day. The showbread was eaten never earlier than on the ninth day and never later than on the eleventh day. How so? [Normally] it was baked on the day before Shabbat and eaten on Shabbat [of the following week], that is on the ninth day. If a festival fell on the day before Shabbat, it would be eaten on the tenth day. If the two days of Rosh Hashanah [fell before Shabbat], it would then be eaten on the eleventh day. [Baking] overrides neither Shabbat nor the festival. Rabban Shimon ben Gamaliel says in the name of Rabbi Shimon, son of the deputy [high priest]: it overrides the festival but not the fast day (Yom Kippur).