Mishnah Shevuot 6

שבועת הדיינין. הטענה שתי כסף. וההודאה בשוה פרוטה ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור. כיצד שתי כסף לי בידך. אין לך בידי אלא פרוטה פטור. שתי כסף ופרוטה לי בידך. אין לך בידי אלא פרוטה חייב. מנה לי בידך. אין לך בידי פטור. מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר. חייב. מנה לאבא בידך. אין לך בידי אלא חמשים דינר פטור. מפני שהוא כמשיב אבידה:

The oath of the judges [is imposed when] the claim is [at least] two silver coins, and the admission the equivalent of a perutah. And if the admission is not of the same kind as the claim, he is exempt. How is this so? “Two silver ma’ahs of mine are in your possession,” [and the other replies], “I have nothing of yours in my possession except a perutah,” he is exempt. “Two silver ma’ahs of mine and a perutah are in your possession,” [and the other replies,] “I have nothing of yours in my possession except a perutah,” he is liable. “A hundred denarii of mine are in your possession”, [and the other replies], “I have nothing of yours,” he is exempt. “A hundred denarii of mine are in your possession”, [and the other replies], “I have of yours only fifty denarii,” he is liable. “You have of my father’s a hundred denarii”, [and the other replies], “I have of his only fifty denarii”, he is exempt, because it is as if he restores a lost object.

מנה לי בידך. אמר לו בפני עדים הן. למחר אמר לו תנהו לי. נתתיו לך פטור. אין לך בידי. חייב. מנה לי בידך. אמר לו הן. אל תתנהו לי אלא בעדים. למחר אמר לו תנהו לי. נתתיו לך. חייב. מפני שצריך ליתנו לו בעדים:

“You have of mine a hundred denarii”, he said to him, “Yes.” The next day he said to him, “Give them to me”, [and he replied,] “I have given them to you,” he is exempt. [If he says,] “Nothing of yours is in my possession,” he is liable. “You have of mine a hundred denarii”, he said to him, “Yes”. [And then he said], “Do not give them to me except before witnesses.” The next day he said to him, “Give them to me;” [and he replied,] “I have given them to you,” he is liable, because he should have given them to him before witnesses.

ליטרא זהב יש לי בידך. אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור. דינר זהב יש לי בידך. אין לך בידי. אלא דינר כסף. וטריסית. ופונדיון. ופרוטה. חייב. שהכל מין מטבע אחת. כור תבואה יש לי בידך. אין לך בידי אלא לתך קטנית. פטור. כור פירות יש לי בידך. אין לך בידי אלא לתך קטנית. חייב. שהקטנית בכלל פירות. טענו חטין והודה לו בשעורים. פטור. ורבן גמליאל מחייב. הטוען לחברו בכדי שמן. והודה לו בקנקנים. אדמון אומר הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה. ישבע. וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. טענו כלים וקרקעות. והודה בכלים וכפר בקרקעות. בקרקעות וכפר בכלים. פטור. הודה במקצת הקרקעות. פטור. במקצת הכלים. חייב. שהנכסים שאין להם אחריות. זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:

“You have of mine a litra of gold”, [and he replies], “I have of yours only a litra of silver,” he is exempt. “You have of mine a golden denar”, [and he replies], “I have of yours only a silver denar, or a tresis, or a pundion, or a perutah”, he is liable, for all are one kind of coinage. “You have of mine a kor of grain”, [and he replies], “I have of yours only a letek of beans”, he is exempt. “You have of mine a kor of produce”, [and he replies], “I have of yours only a letek of beans,” he is liable, for beans are included in produce. If he claimed from him wheat, and the other admitted barley, he is exempt. But Rabban Gamaliel makes him liable. If he claims from his neighbor jars of oil, and he admits [his claim to the empty] jars, Admon says, since he admits to him a portion of the same kind as the claim, he must swear. But the sages say, the admission is not of the same kind as the claim. Rabban Gamaliel said, “I approve the words of Admon. If he claims from him vessels and lands, and he admits the vessels, but denies the lands; or admits the lands, but denies the vessels, he is exempt. If he admits a portion of the lands, he is exempt; a portion of the vessels, he is liable because properties for which there is no security bind properties for which there is security to take an oath for them.

אין נשבעין על טענת. חרש. שוטה. וקטן. ואין משביעין את הקטן. אבל נשבעים לקטן. ולהקדש:

No oath is imposed in a claim by a deaf-mute, imbecile, or minor. And no oath is imposed on a minor. But an oath is imposed when a claim is lodged against a minor, or against the Temple’s property.

ואלו דברים שאין נשבעין עליהן. העבדים. והשטרות. והקרקעות. וההקדשות. אין בהם תשלומי כפל. ולא תשלומי ארבעה וחמשה. שומר חנם אינו נשבע. נושא שכר אינו משלם. רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן. נשבעין עליהן. ושאינו חייב באחריותן אין נשבעין עליהן:

And these are the things for which no oath is imposed: slaves, bonds, lands, and dedicated objects. [The law of] paying double, or four or five times the value, does not apply to them. An unpaid guardian does not take an oath, and a paid guardian does not pay. Rabbi Shimon says: “For dedicated objects for which he is responsible an oath is imposed and for [dedicated objects] for which he is not responsible an oath is not imposed.

רבי מאיר אומר יש דברים שהן בקרקע. ואינן כקרקע. ואין חכמים מודים לו. כיצד עשר גפנים טעונות מסרתי לך. והלה אומר אינן אלא חמש. רבי מאיר מחייב שבועה. וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע. אין נשבעין אלא על דבר שבמדה. ושבמשקל. ושבמנין. כיצד בית מלא מסרתי לך. וכיס מלא מסרתי לך. והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל. פטור. זה אומר עד הזיז. וזה אומר עד החלון. חייב:

Rabbi Meir says: “There are things which are [attached] to land, but are not like land.” But the sages do not agree with him. How so? [If one says,] “Ten vines laden with fruit I delivered to you” and the other says, “There were only five”; Rabbi Meir makes him take an oath; But the Sages say: “All that is attached to land is like land.” An oath is imposed only for a thing [defined] by size, weight, or number. How so? [If one says,] “A store room full [of produce] I delivered to you,” or “A purse full [of money] I delivered to you” – and the other says, “I do not know; but what you left you may take,” he is exempt. If one says, “[I gave you produce reaching] up to the moulding [above the window],” and the other says, “Only up to the window,” he is liable.

המלוה את חבירו על המשכון. ואבד המשכון. אמר לו סלע הלויתיך עליו. ושקל היה שוה. והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו. וסלע היה שוה. פטור. סלע הלויתיך עליו. ושקל היה שוה. והלה אומר. לא כי. אלא סלע הלויתני עליו. ושלשה דינרים היה שוה. חייב. סלע הלויתני עליו. ושתים היה שוה. והלה אומר לא כי. אלא סלע הלויתיך עליו. וסלע היה שוה. פטור. סלע הלויתני עליו. ושתים היה שוה. והלה אומר לא כי. אלא סלע הלויתיך עליו. וחמשה דינרים היה שוה. חייב. ומי נשבע מי שהפקדון אצלו. שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון:

If a man lends [money] to his neighbor on a pledge, and the pledge was lost, and he said to him: “I lent you a sela on it, and it [the pledge] was worth a shekel,” and the other says, “No! You lent me a sela on it, and it was worth a sela”, he is exempt. “I lent you a sela” on it, and it was worth a shekel,” and the other says, “No! You lent me a sela on it, and it was worth three denarii,” he is liable. “You lent me a sela on it, and it was worth two,” and the other says, “No! I lent you a sela on it, and it was worth a sela”,” he is exempt. “You lent me a sela on it, and it was worth two,” and the other says: “No! I lent you a sela on it, and it was worth five denarii,” he is liable. And who takes the oath? He who had the deposit, lest, if the other take the oath, this one may bring out the deposit.