Mishnah Shekalim 1

באחד באדר. משמיעין על השקלים. ועל הכלאים. בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין ומתקנין את הדרכים. ואת הרחובות. ואת מקואות המים. ועושין כל צרכי הרבים. ומציינין את הקברות. ויוצאין אף על הכלאים:

On the first of Adar they make a public announcement about the shekels and concerning kilayim. On the fifteenth: they read the Megillah [Esther] in walled cities, and they fix the roads and the streets and the ritual water baths, and they perform all public duties, and they mark the graves, and [messengers] go forth also concerning kilayim.

אמר רבי יהודה. בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם. משרבו עוברי עברה. היו עוקרין ומשליכין על הדרכים. התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה:

Rabbi Judah said: at first they used to uproot [the kilayim], and throw them down before them. [But] when transgressors increased in number, they used to uproot them and throw them on the roads. [Finally], they decreed that they should make the whole field ownerless.

בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה. בעשרים וחמשה ישבו במקדש. משישבו במקדש התחילו למשכן. את מי ממשכנין לוים. וישראלים. גרים ועבדים משוחררים. אבל לא נשים. ועבדים וקטנים. כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו. שוב אינו פוסק. ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום:

On the fifteenth of [Adar] they would set up tables [of money changers] in the provinces. On the twenty-fifth they set them up in the Temple. When [the tables] were set up in the Temple, they began to exact pledges [from those who had not paid]. From whom did they exact pledges? From Levites and Israelites, converts and freed slaves, but not women or slaves or minors. Any minor on whose behalf his father has begun to pay the shekel, may not discontinue it again. But they did not exact pledges from the priests, because of the ways of peace.

אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא. אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן. (ויקרא ו, טז) כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו האיך נאכלים:

Rabbi Judah said: Ben Bukri testified at Yavneh that a priest who paid the shekel is not a sinner. But Rabban Yohanan ben Zakkai said to him: not so, but rather a priest who did not pay the shekel was guilty of a sin, only the priests expounded this verse for their own benefit: “And every meal-offering of the priest shall be wholly burnt, it shall not be eaten” (Leviticus 6:16), since the omer and the two loaves and the showbread are [brought] from our [contributions], how can they be eaten?

אף על פי שאמרו אין ממשכנין נשים. ועבדים. וקטנים. אם שקלו מקבלין מידן. העובד כוכבים והכותי ששקלו אין מקבלין מידן. ואין מקבלין מידן קיני זבין. וקיני זבות. וקיני יולדות. וחטאות ואשמות. אבל נדרים ונדבות מקבלין מידן. זה הכלל כל שנידר ונידב מקבלין מידן. כל שאין נידר ונידב. אין מקבלין מידן. וכן הוא מפורש על ידי עזרא. שנאמר (עזרא ד, ג) לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו:

Even though they said, “they don’t exact pledges from women, slaves or minors, [yet] if they paid the shekel it is accepted from them. If a non-Jew or a Samaritan paid the shekel they do not accept it from them. And they do not accept from them the bird-offerings of zavin or bird-offerings of zavot or bird-offerings of women after childbirth, Or sin-offerings or guilt-offerings. But vow-offerings and freewill-offerings they do accept from them. This is the general rule: all offerings which can be made as a vow-offering or a freewill-offering they do accept from them, but offerings which cannot be made as a vow-offering or a freewill-offering they do not accept from them. And thus it is explicitly stated by Ezra, as it is said: “You have nothing to do with us to build a house unto our God” (Ezra 4:3).

ואלו שחייבין בקלבון. לוים וישראלים. וגרים. ועבדים משוחררים אבל לא כהנים ונשים ועבדים וקטנים. השוקל על ידי כהן. על ידי אשה. על ידי עבד. על ידי קטן. פטור. ואם שקל על ידו ועל יד חבירו חייב בקלבון אחד. רבי מאיר אומר שני קלבונות. הנותן סלע ונוטל שקל חייב שני קלבונות:

The following are liable [to pay] the kalbon (surcharge): Levites and Israelites and converts and freed slaves; but not priests or women or slaves or minors. If a man paid the shekel on behalf of a priest, or on behalf of a woman, or on behalf of a slave, or on behalf of a minor, he is exempt. If a man paid the shekel on his own behalf and on behalf of his fellow he is liable for one kalbon. Rabbi Meir says: two kalbons. If one gave a sela and received a shekel, he is liable to pay two kalbons.

השוקל על ידי עני. ועל ידי שכנו. ועל ידי בן עירו פטור. ואם הלוום חייב. האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון וכמה הוא קלבון. מעה כסף דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים חצי:

If one paid the shekel on behalf of a poor man or on behalf of his neighbor or on behalf of his fellow-townsman, he is exempt [from the kalbon]. But if he loaned [it] to them he is liable. Brothers who are partners who are obligated for the kalbon are exempt from the tithe of beasts. But when they are liable to the tithe of beasts they are exempt from the surcharge. And how much is the kalbon? A silver ma'ah, the words of Rabbi Meir. But the sages say: half a ma'ah.