Mishnah Arakhin 5

האומר משקלי עלי. נותן משקלו. אם כסף כסף. אם זהב זהב. מעשה באמה של ירמטיה. שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה. ונתנה משקלה זהב. משקל ידי עלי רבי יהודה אומר ממלא חבית מים. ומכניסה עד מרפקו. ושוקל בשר חמור וגידין ועצמות. ונותן לתוכה עד שתתמלא. אמר ר' יוסי וכי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר. ועצמות כנגד עצמות. אלא שמין את היד כמה היא ראויה לשקול.

One who said: “I vow my weight,” he must pay his weight, in silver [if he had said in] silver, or in gold [if he had said in] gold. It happened with the mother of Yirmatia, who said, “I vow my daughter's weight.” She went up to Jerusalem and weighed her and then paid her weight in gold. [If a man said: “I vow] the weight of my hand,” Rabbi Judah says: let him fill a barrel with water and put it [his hand] in up to the elbow. Then let him weigh the flesh, bones and sinews of a donkey and put it into the barrel until it is filled up again. Rabbi Yose said: “But how is it possible to account exactly one kind of flesh against another kind of flesh, and one kind of bones against another kind of bones? Rather: one estimates what the hand is likely to weigh.

דמי ידי עלי. שמין אותו כמה הוא שוה ביד. וכמה הוא שוה בלא יד. זה חומר בנדרים מבערכין. וחומר בערכין מבנדרים. כיצד. האומר ערכי עלי ומת. יתנו היורשין. דמי עלי ומת. לא יתנו היורשים. שאין דמים למתים. ערך ידי וערך רגלי עלי לא אמר כלום. ערך ראשי וערך כבדי עלי נותן ערך כולו. זה הכלל. דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו:

[If one said] “The worth of my hand is upon me,” they estimate his worth with his hand and [what it would be] without his hand. In this respect vows of worth are more stringent than vows of value. There is an aspect of vows of value that is more stringent than vows of worth. How so? If one said: “My value is upon me” and then he dies, his heirs must pay it. [But if he said:] “My worth is upon me,” and then he dies, his heirs need not pay anything because dead persons have no worth. [If he said,] “The value of my hand or foot is upon me,” he has said nothing, [But if he said,] “The value of my head is upon me,” he must pay his whole value. This is the general rule: Anything upon which his life depends, he must pay his full value.

חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו. ערך חציי עלי נותן ערך כולו. חצי דמי עלי נותן חצי דמיו. דמי חציי עלי נותן דמי כולו. זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו:

[If one said:] “Half my value is upon me,” he must pay half his evaluation. [But if he said,] “The value of one half of me he is upon me,” he must pay his full value. [If he said] “Half of my worth is upon me,” he must pay half his worth. [If he said,] “The worth of half of me is upon me,” he must pay his whole worth. This is the general rule: Anything on which his life depends, he must pay his whole worth.

האומר ערכו של פלוני עלי. מת הנודר והנידר. יתנו היורשין. דמיו של פלוני עלי. מת הנודר יתנו היורשין. מת הנידר לא יתנו היורשין שאין דמים למתים:

If he said: “The value of so-and-so is upon me,” if both the vower and the subject of the vow died, then the heirs must pay it. [If he said,] “The worth of so-and-so is upon me,” and the vower died, the heirs must pay it. But if the subject of the vow died, the heirs need not pay anything because dead persons have no worth.

שור זה עולה. בית זה קרבן. מת השור. ונפל הבית. אינו חייב לשלם. דמי שור זה עלי עולה. או דמי בית זה עלי קרבן. מת השור. ונפל הבית. חייב לשלם:

[If someone said:] “This ox shall be an olah [a whole burnt offering],” or “This house shall be an olah,” and the ox died or the house fell down, he is not obligated to pay. [But if he said:] “This ox is upon me as an olah” or “this house is upon me as an olah” and the ox died, or the house fell down, he is obligated to pay [their worth].

חייבי ערכים ממשכנין אותן. חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן. אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה. שנאמר (ויקרא א, ג) לרצונו. כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכן אתה אומר בגטי נשים. כופין אותו עד שיאמר רוצה אני:

With regard to those who made a vow of value: they take a pledge from them. With regard to those obligated to bring a hatat or asham: they do not take a pledge. With regard to those obligated to bring an olah or a shelamim: they do take a pledge. And even though he is not atoned for unless he is willing [to pay his obligation], as it is said: “willingly” (Leviticus 1:3), they coerce him until he says: I agree. The same is true in the case of divorce documents: they coerce him until he says: I agree.