Mishnah Ketubot 12

הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים. חייב לזונה חמש שנים. נשאת לאחר ופסקה עמו. כדי שיזון את בתה חמש שנים. חייב לזונה חמש שנים. לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה. אלא מוליך לה מזונותיה למקום. שהיא אמה. וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד אלא אחד זנה. ואחד נותן לה דמי מזונות:

If a man married a woman and she cut a deal with him that he should maintain her daughter for five years, he must maintain her for five years. If she was [subsequently] married to another man and cut a deal with him [as well] that he should maintain her daughter for five years, he must maintain her for five years. The first husband may not plead, “If she will come to me I will maintain her”, rather he must send her maintenance to her at the place where her mother [lives]. Similarly, the two husbands cannot plead, “We will maintain her jointly”, but one must maintain her and the other give her the cost of her maintenance.

נישאת. הבעל נותן לה מזונות. והן נותנין לה דמי מזונות. מתו. בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין. והיא ניזונת מנכסים משועבדים. מפני שהיא כבעלת חוב. הפקחים היו כותבים. על מנת שאזון את בתך חמש שנים. כל זמן שאת עמי:

If she married, her husband must supply her with maintenance and they give her the cost of her maintenance. If they die, their daughters are maintained out of their free assets only but she must be maintained even out of assigned property, because she is like a creditor. Clever men used to write, “On condition that I shall maintain your daughter for five years while you are with me”.

אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי. אין היורשין יכולין לומר לה. לכי לבית אביך. ואנו זנין אותך. אלא זנין אותה בבית בעלה. נותנין לה מדור לפי כבודה. אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא. יכולים היורשים לומר לה. אם את אצלנו. יש ליך מזונות. ואם אין את אצלינו. אין ליך מזונות. אם היתה טוענת מפני שהיא ילדה. והן ילדים. זנין אותה והיא בבית אביה:

A widow who says, “I do not want to move from my husband’s house”, the heirs cannot tell her, “Go to your father’s house and we will maintain you”, rather they must maintain her in her husband’s house and they give her a residence according to her honor. If she said, “I have no desire to move from my father’s house”, the heirs can say to her, “If you stay with us you will have your maintenance, but if you do not stay with us you will receive no maintenance”. If she claimed [that she didn’t want to live there] because she is young and they are young, they must maintain her while she lives in the house of her father.

כל זמן שהיא בבית אביה. גובה כתובתה לעולם. כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים. שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה. דברי רבי מאיר שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל. וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה. גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית אביה. גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים. מתה יורשיה מזכירין כתובתה. עד עשרים וחמש שנים:

As long as she lives in her father’s house she may collect her kethubah at any time. As long as she lives in her husband’s house she may recover her ketubah, only within twenty-five years, because in the course of twenty-five years she has sufficient opportunities to give favors equal [in value to the amount of] her ketubah, the words of Rabbi Meir who spoke in the name of Rabban Shimon ben Gamaliel. The Sages say: as long as she lives in her husband’s house she may collect her ketubah at any time. As long as she lives in her father’s house she may collect her ketubah only within twenty-five years. If [the widow] died, her heirs must mention her ketubah within twenty-five years.