כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, אֵלּוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁנִּגְזְרוּ עַל אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ, אֵלּוּ מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא הוּא הַגֶּשֶׁם וְלֹא הוּא הַסְּתָו. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא עִקַּר טַרְחוּתָא מִטְרָא הוּא, כָּךְ עִקַּר שִׁעְבּוּדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים הָיוּ מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלְדָה מִרְיָם [פרושה, שלכך נקרא שמה מרים, על שום שנאמר (שמות א, יד): וימררו את חייהם, כי מרים לשון מרור הוא].
“For, behold, the winter is past, the rain is over and gone” (Song of Songs 2:11). “For, behold, the winter is past,” these are the four hundred years that were decreed upon our ancestors in Egypt. “The rain is over and gone,” these are the two hundred and ten years. Is the rain not identical to the winter? Rabbi Tanḥuma said: The primary trouble [of the winter] is the rain. Similarly, the main enslavement of Israel was eighty-six years, from the time Miriam was born. <Explanatory note: This is why she was named Miriam, because it is stated: “They embittered [vaymareru] their lives” (Exodus 1:14), as Miriam is an expression of bitterness [maror]>.