Kohelet Rabbah 3.8

עֵת לֶאֱהֹב, בִּשְׁעַת שָׁלוֹם. וְעֵת לִשְׂנֹא, בִּשְׁעַת מִלְחָמָה. עֵת מִלְחָמָה, בִּשְׁעַת מִלְחָמָה. וְעֵת שָׁלוֹם, בְּשָׁלוֹם.

A time to love and a time to hate; a time for war and a time for peace” (Ecclesiastes 3:8). “A time to love,” in peacetime, “and a time to hate,” in wartime; “a time for war,” in wartime, “and a time for peace,” in peacetime.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין פָּתַר קְרָיָיא בְּיִשְׂרָאֵל, עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁעָה קַלָּה הָיִיתִי אֲנִי מְיַלֶּדֶת לְבָנַי, דִּכְתִיב (יחזקאל טז, ד): וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת. וְעֵת לָמוּת, דִּכְתִיב (במדבר יד, לה): בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ, (במדבר כה, סה). וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וגו'. וְעֵת לָטַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, טו): וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם. וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ, דִּכְתִיב (דברים כט, כז): וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם. עֵת לַהֲרוֹג, דִּכְתִיב (איכה ב, ד): וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן. וְעֵת לִרְפּוֹא, דִּכְתִיב (ירמיה לג, ו): הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וגו'. עֵת לִפְרוֹץ, דִּכְתִיב (עמוס ד, ג): וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה אִשָּׁה נֶגְדָּהּ. וְעֵת לִבְנוֹת, דִּכְתִיב (עמוס ט, יא): וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם. עֵת לִבְכּוֹת, דִּכְתִיב (איכה א, ב): בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה. וְעֵת לִשְׂחוֹק, דִּכְתִיב (תהלים קכו, ב): אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וגו'. עֵת סְפוֹד, דִּכְתִיב (ישעיה כב, יב): וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וגו'. וְעֵת רְקוֹד, דִּכְתִיב (זכריה ח, ה): וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ וגו'. עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, דִּכְתִיב (איכה ד, א): תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ. וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים, דִּכְתִיב (ישעיה כח, טז): הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן וגו'. עֵת לַחֲבוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, ו): וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, יב): וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם. עֵת לְבַקֵּשׁ, דִּכְתִיב (דברים ד, כט): וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וְעֵת לְאַבֵּד, דִּכְתִיב (דברים יא, טז): הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וגו' וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה. עֵת לִשְׁמוֹר, דִּכְתִיב (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ, דִּכְתִיב (דברים כט, כז): וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת וגו'. עֵת לִקְרוֹעַ, דִּכְתִיב (שמואל א טו, כח): קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל. וְעֵת לִתְפּוֹר דִּכְתִיב (יחזקאל לז, יז): וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ וגו'. עֵת לַחֲשׁוֹת, דִּכְתִיב (ישעיה מב, יד): הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם וגו'. וְעֵת לְדַבֵּר, דִּכְתִיב (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם וגו'. עֵת לֶאֱהֹב, דִּכְתִיב (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'. וְעֵת לִשְׂנֹא, דִּכְתִיב (ירמיה יב, ח): נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ. עֵת מִלְחָמָה, דִּכְתִיב (ישעיה סג, י): וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם. וְעֵת שָׁלוֹם, דִּכְתִיב (ישעיה סו, יב): הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וגו'.

Rabbi Yehoshua of Sikhnin interpreted the verses regarding Israel. “A time to be born and a time to die” – the Holy One blessed be He said: For a brief time I was the midwife for My children, as it is written: “As for your birth, on the day you were born” (Ezekiel 16:4). “And a time to die,” as it is written: “In this wilderness they will expire and there they will die (Numbers 14:35). “No man was left of them, except Caleb son of Yefuneh, and Joshua son of Nun” (Numbers 26:65). “A time to plant,” as it is stated: “I will plant them on their land” (Amos 9:15), “and a time to uproot that which is planted,” as it is written: “The Lord uprooted them from upon their land” (Deuteronomy 29:27). “A time to kill,” as it is written: “He killed all who delighted the eye” (Lamentations 2:4), “and a time to heal,” as it is written: “Behold, I am bringing it a remedy and cure” (Jeremiah 33:6). “A time to breach,” as it is written: “Each woman would depart through the breaches” (Amos 4:3), “and a time to build,” as it is written: “I will build it as in the days of old” (Amos 9:11). “A time to weep,” as it is written: “She will weep at night” (Lamentations 1:2), “and a time to laugh,” as it is written: “Then our mouths will be filled with laughter” (Psalms 126:2). “A time to mourn,” as it is written: “The Lord God of hosts declared that day for weeping and lamentation” (Isaiah 22:12), “and a time to dance,” as it is written: “The squares of the city will be filled [with boys and girls playing in its squares]” (Zechariah 8:5). “A time to cast stones,” as it is written: “The sacred stones are spilled” (Lamentations 4:1), “and a time to gather stones,” as it is written: “Behold, I am laying a stone foundation in Zion” (Isaiah 28:16). “A time to embrace,” as it is stated: “And his right hand embraces me” (Song of Songs 2:6), “and a time to refrain from embrace,” as it is stated: “The Lord will banish man” (Isaiah 6:12). “A time to seek,” as it is written: “From there you will seek the Lord your God” (Deuteronomy 4:29), “and a time to lose,” as it is written: “Beware, lest your heart be seduced…you will be swiftly eradicated” (Deuteronomy 11:16–17). “A time to keep [lishmor],” as it is written: “Behold, the Keeper [Shomer] of Israel neither slumbers nor sleeps” (Psalms 121:4), “and a time to discard,” as it is written: “He cast them to another land” (Deuteronomy 29:27). “A time to rend,” as it is written: “The Lord has rent the kingdom of Israel” (I Samuel 15:28), “and a time to sew,” as it is written: “They will become one in your hand” (Ezekiel 37:17). “A time to be silent,” as it is written: “I have kept silent for a long time” (Isaiah 42:14), “and a time to speak,” as it is written: “Speak to the heart of Jerusalem” (Isaiah 40:2). “A time to love,” as it is written: “I have loved you, said the Lord” (Malachi 1:2), “and a time to hate,” as it is written: “She raised her voice against me; therefore I hated her” (Jeremiah 12:8). “A time for war,” as it is written: “He was transformed into their enemy” (Isaiah 63:10), “and a time for peace,” as it is written: “Behold, I will extend peace to her like a river” (Isaiah 66:12).