Avot D'Rabbi Natan 6

[יוסי בן יועזר אומר] יהי ביתך בית ועד לחכמים כיצד מלמד שיהיה ביתו של אדם מזומן לחכמים ותלמידים ותלמידי תלמידיהם כאדם שאומר לחבירו הריני משמר לך במקום פלוני. דבר אחר יהי ביתך בית ועד לחכמים כיצד בזמן שת״ח נכנס אצלך לומר לך [שנה לי] אם יש בידך לשנות שנה לו ואם לאו פטרהו מיד. ואל ישב לפניך לא על המטה ולא על הכסא ולא על ספסל אלא ישב לפניך על הארץ וכל דבר ודבר שיצא מפיך יקבלהו עליו באימה ביראה ברתת ובזיע:

[Yosei ben Yoezer said:] Let your house be a gathering place for the sages. How so? This teaches us that a person’s house should always be open to the sages, and to their students, and their students’ students, so that a person should be able to say to his friend: I will save a place for you there! Another explanation: How should your house be a gathering place for the sages? When a student of the sages enters and says: Teach me! – if you have something to teach, teach it, but if not, let him go on his way. He should not sit before you on a bed, or a chair, or a bench. He should sit before you only on the ground. And anything that comes out of your mouth, he should accept with reverence, fear, quaking, and trembling.

והוי מתאבק בעפר רגליהם כיצד בזמן שת״ח נכנס לעיר אל תאמר איני צריך לו אלא לך אצלו ואל תשב עמו לא על גבי המטה ולא על הכסא ולא על הספסל אלא שב לפניו על הארץ וכל דבר שיצא מפיו קבלהו עליך באימה ביראה ברתת ובזיע כדרך שקבלו אבותינו מהר סיני באימה ביראה ברתת ובזיע. דבר אחר הוי מתאבק בעפר רגליהם זה רבי אליעזר ושותה בצמא את דבריהם זה רבי עקיבא. מה היה תחלתו של רבי עקיבא. אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לא המים שתדיר [נופלים] עליה בכל יום אמרו [לו] עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים. מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו מה רך פסל את הקשה דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם. מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות א״ל רבי למדני תורה אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח כתב לו אלף בית ולמדה (אלף תיו ולמדה תורת כהנים ולמדה). היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר׳ יהושע אמר להם רבותי פתחו לי טעם משנה כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו אמר (אלף זו למה נכתבה בית זו למה נכתבה) דבר זה למה נאמר חזר ושאלן והעמידן בדברים. רבי שמעון בן אלעזר אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה לסתת שהיה מסתת בהרים פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר והיה מכה ממנו צרורות דקות ובאו בני אדם ואמרו לו מה אתה עושה. אמר להם הרי אני עוקר ומטילו בתוך הירדן אמרו לו אי אתה יכול לעקור את כל ההר היה מסתת והולך עד שהגיע אצל סלע גדול נכנס תחתיו סתרו ועקרו והטילו אל הירדן ואמר לו אין זה מקומך אלא מקום זה. כך עשה להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע. אמר לו רבי טרפון עקיבא עליך הכתוב אומר (איוב כח) מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה. בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה עמדו עליו שכניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר אמר להם הרבה ספוקים אני מסתפק בהן אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני יכול לישן [בהם] עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין שאם אומר להם מפני מה לא למדתם [והם אמרו מפני] שעניים היינו אומרים להם והלא רבי עקיבא עני ביתר ומדולדל היה [והם אמרו מפני טפינו אומרים להם והלא רבי עקיבא] היו לו בנים ובנות (אלא אומרים להם מפני) שזכתה רחל אשתו. בן מ׳ שנה הלך ללמוד תורה סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאה בקרדמין ובעיר של זהב אמרו לו תלמידיו רבי ביישתנו ממה שעשית לה אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה:

Become dirty in the dust of their feet. How so? When a Torah scholar enters the city, do not say: I don’t need him. Instead, go to him. And do not sit next to him on a bed, or on a chair, or on a bench. Rather, sit before him on the ground, and accept upon yourself every word that comes from his mouth with fear and reverence, trembling and sweating, just as our forefathers accepted what they heard at Mount Sinai with fear and reverence, trembling and sweating. Another explanation: Become dirty in the dust of their feet: This refers to Rabbi Eliezer; And drink in their words thirstily: This refers to Rabbi Akiva. What were the origins of Rabbi Akiva? They say that he was forty years old and had still not learned anything. Once, he was standing at the mouth of a well and he said: Who carved a hole in this stone? They said to him: It is from the water, which constantly [falls] on it, day after day. And they said: Akiva, don't you know this from the verse (Job 14:19), “Water erodes stones”? Rabbi Akiva immediately applied this, all the more so, to himself. He said: If something soft can carve something hard, then all the more so, the words of Torah, which are like steel, can engrave themselves on my heart, which is but flesh and blood. He immediately went to start studying Torah. He went with his son and they sat down by the schoolteachers. He said to one: Rabbi, teach me Torah! He then took hold of one end of the tablet, and his son took hold of the other end. The teacher wrote down aleph and beit for him, and he learned them (aleph to tav, and he learned them; the book of Leviticus, and he learned it). And he went on studying until he learned the whole Torah. Then he went and sat before Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua. My masters, he said, open up the sense of the Mishnah to me. When they told him one law, he went off and sat down to work it out for himself. (This aleph – what was it written for? That beit – what was it written for?) Why was this thing said? He kept coming back, and kept asking them, until he reduced his teachers to silence. Rabbi Shimon ben Elazar said: I will give you a parable to tell you what this was like: Like a stonecutter who was hacking away at the mountains. One time he took his pickaxe in his hand, and went and sat on top of the mountain, and began to chip small stones away from it. Some people came by and asked him: What are you doing? He said to them: I am going to uproot the mountain and throw it into the Jordan! They said to him: You cannot uproot the entire mountain! But he kept hacking away, until he came to a big boulder. So he wedged himself underneath it, pried it loose, and threw it into the Jordan. And he said to it: Your place is not here, but there! This is what Rabbi Akiva did to Rabbi Eliezer and Rabbi Tarfon. Rabbi Tarfon said to him: Akiva, it is about you that the verse says (Job 28:11), “He stops up the streams so that hidden things may be brought to light.” For Rabbi Akiva has brought to light things which are kept hidden from human beings. Every day, he would bring a bundle of sticks, half of which he would sell to support himself and half he would use for kindling. His neighbors came and said to him: Akiva, you are choking us with all this smoke. Sell it all to us instead, and then buy oil with the money, and study by the light of a candle. He said to them: But I take care of many of my needs with it. I study [by its light]. I warm myself [by its fire]. And then I can [make it into a bed and] sleep on it. All the poor will one day be judged against Rabbi Akiva, for if one says to them: Why did you never study? [And they say: Because] we were poor! then we will say to them: But wasn’t Rabbi Akiva even poorer, completely impoverished? [And if they say: It is because of our babies, we will say: But didn’t Rabbi Akiva] have sons and daughters as well? (But they will say: It is because) he merited to have his wife Rachel [to help him]. He was forty years old when he went to study Torah, and after thirteen years, he was teaching Torah to the masses. It was said that he did not leave the world until he had tables full of silver and gold, and he could go up to his bed on golden ladders. His wife would go out in a fancy gown and with golden jewelry with an engraving of Jerusalem on it. His students said: Rabbi, you are embarrassing us with what you have done for her. He said to them: She suffered greatly with me for the sake of Torah.

מה היה תחלתו של רבי אליעזר בן [הורקנוס. בן] עשרים ושתים שנה היה ולא למד תורה. פעם אחת [אמר אלך ואלמוד] תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי אמר לו אביו הורקנוס אי אתה טועם עד שתחרוש מלא מענה השכים וחרש מלא מענה. אמרו אותו היום ערב שבת היה הלך וסעד אצל חמיו וי״א לא טעם כלום מו' שעות של ערב שבת עד שש שעות של מוצאי שבת כשהוא הולך בדרך ראה אבן שדימה ונטלה ונתנה לתוך פיו וי״א גללי הבקר היה הלך ולן באכסניא שלו הלך וישב לו לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים עד שיצא ריח רע מפיו אמר לו רבי יוחנן בן זכאי אליעזר בני כלום סעדת היום שתק שוב א״ל ושתק. שלח וקרא לאכסניא שלו א״ל כלום סעד אליעזר אצלכם אמרו לו אמרנו שמא אצל רבי היה סועד אמר להם [אף אני] אמרתי שמא אצלכם היה סועד ביני וביניכם אבדנו את רבי אליעזר מן האמצע. א״ל כשם שיצא לך ריח רע מפיך כך יצא לך שם טוב בתורה שמע עליו הורקנוס אביו שהיה לומד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי אמר אלך (ואדיר) אליעזר בני מנכסי אמרו אותו היום רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבין לפניו. שמע עליו שבא הושיב לו שומרין אמר להם אם בא לישב אל תניחוהו הוא בא לישב ולא הניחוהו. היה מדלג ועולה [והולך] עד שהגיע אצל בן ציצית הכסת ואצל נקדימון בן גוריון ואצל בן כלבא שבוע היה יושב ביניהם ומרתת. אמרו אותו היום נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר ואמר לו פתח [ודרש] א״ל איני יכול לפתוח דחק עליו ודחקוהו התלמידים עמד ([ופתח]) ודרש בדברים שלא שמעתן אזן מעולם. כל דבר ודבר שיצא מפיו עמד רבן יוחנן בן זכאי ([על רגליו]) ונשקו על ראשו (ואמר לו ר׳ אליעזר רבי אמת למדתני). עד שלא הגיע [זמן] לצאת עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר רבותי אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסי עכשיו כל נכסי יהיו נתונין לאליעזר בני וכל אחיו פטורין [ואין להם בהן כלום]. ולמה נקרא שמו ציצית הכסת שהיה מוסב על מטה של כסף בראש כל גדולי ישראל. אמרו על בתו של נקדימון בן גוריון שהיתה מטתה מוצעת בשנים עשר אלפים דינרי זהב ודינר צורי של דינר זהב היה יוצא לה מע״ש לע״ש לציקי קדירה ושומרת יבם היתה. ולמה נקרא שמו נקדימון בן גוריון מפני שנקדה לו חמה בעבורו פעם אחת עלו ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות הלך אצל שר אחד וא״ל הלויני שתים עשרה עינות מים מכאן ועד יום פלוני אם איני נותן לך שתים עשרה מעיינות מים אני נותן לך שתים עשרה ככר כסף וקבע לו זמן. כיון שהגיע זמן שלח לו שגר לי שתים עשרה מעיינות מים או שתים עשרה ככר כסף א״ל עדיין שהות ביום. לגלג עליו אותו השר ואמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים. נכנס אותו השר לבית המרחץ שמח. ונקדימון בן גוריון לבית המדרש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו רבש״ע גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי כדי שיהיה מים לעולי הרגל. מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעיינות מים והותירו. שלח לאותו השר שגר לי דמי מים יתירים שיש לי בידך. א״ל כבר שקעה חמה ומים ברשותי ירדו. חזר ונכנס לבית המדרש ונתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבש״ע עשה לי נס באחרונה כבראשונה. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה חמה. (ופגעו זה בזה וא״ל יודע אני שלא הרעיש הקב״ה את עולמו אלא בשבילך). ולמה נקרא שמו כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו רעב ככלב היה יוצא מביתו שבע. וכשבא אספסיינוס קיסר להחריב את ירושלים בקשו קנאים לשרוף כל הטוב ההוא באש. אמר להם כלבא שבוע מפני מה אתם מחריבים את העיר הזאת ואתם מבקשים כל הטוב הזה לשרוף באש. המתינו לי עד שאכנס ואראה מה יש לי בתוך הבית. הלך ומצא שיש לו מזון עשרים ושתים שנה סעודה לכל אחד ואחד מירושלם. מיד צוה גדשו ובררו וטחנו ורקדו ולשו ואפו והתקין מזון כ"ב שנה לכל אחד ואחד מירושלים ולא השגיחו עליו. מה היו אנשי ירושלים עושין היו מביאין העגלים וגוררים אותם במגרים וטוחים אותם בטיט. ועוד עשו אנשי ירושלם שולקין את התבן ואוכלין אותם וכל אחד ואחד מישראל שרוי נגד חומותיה של ירושלים. אמר מי יתן לי חמש תמרים וארד ואטול חמשה ראשים. נתנו לו חמשה תמרים ירד ונטל חמשה ראשים מאנשי אספסיינוס. הציץ אספסיינוס בצואתן וראה שאין בהן מין דגן ואמר לחיילות שלו ומה אלו שאין אוכלין אלא תבן כך הורגין בהן אילו היו אוכלין כל מה שאתם אוכלין ושותין על אחת כמה וכמה שהיו הורגין אתכם:

What were the origins of Rabbi Eliezer ben [Hyrcanus]? He was twenty-two [years old] and he had never studied Torah. One day [he said: I will go and study] Torah with Rabbi Yohanan ben Zakkai. His father, Hyrcanus, said to him: You will not eat until you have plowed a full plot of ground. He got up and plowed a full plot of ground. It is said that it was Friday, and so he went and ate with his father-in-law. But some say that he ate nothing from six hours before the Sabbath until six hours after the Sabbath. When he was on the road he saw a stone that looked like food and he took it and put it in his mouth. And some say that it was cow dung. He went and spent the night in an inn. Then he continued on, until he came before Rabbi Yohanan ben Zakkai in Jerusalem. Soon Rabbi Yohanan noticed Eliezer’s terrible breath. Rabbi Yohanan said: Eliezer, my son, have you eaten anything today? Eliezer said nothing. Rabbi Yohanan asked again and again; Eliezer said nothing. He sent a message to the inn, asking: Did Eliezer eat anything when he stayed with you? They replied: We thought perhaps he would be eating with the rabbi. He said: [I, likewise, thought perhaps he had eaten with you. Meanwhile, between our two assumptions, we ended up neglecting Eliezer. So Rabbi Yohanan said to Eliezer: Just as you have had this terrible smell coming from your mouth, so will you one day have a great reputation from the Torah coming from you. His father, Hyrcanus, heard that he had gone to study Torah with Rabbi Yohanan ben Zakkai. He said to himself: I will go and force Eliezer to swear off any claim to my property. It is said that on that day, Rabbi Yohanan was sitting and interpreting Torah in Jerusalem, and all the great minds of Israel were sitting before him. He heard that Hyrcanus had come, and he spoke to the guards and said: If he tries to sit here, do not let him. He did try to sit, and they did not let him. So he went up several rows until he found a place near Tzitzit ben HaKeset, Nakdimon ben Gurion, and Kalba Savua. He sat down next to them, nervously. It is said that on that day, Rabbi Yohanan ben Zakkai looked at Rabbi Eliezer and said: Open our session with an interpretation. He replied: I cannot open. Rabbi Yohanan and the other students pressured him until he stood up ([and opened]) with an interpretation that no ear had ever heard before. At every word that came out of his mouth, Rabbi Yohanan ben Zakkai would stand up and kiss him on the head (and say to him: Eliezer, my rabbi, you have taught me truth!). Before the gathering ended, Hyrcanus stood up and said: Gentlemen, I came here in order to have my son swear off any claim to my property. But now all of my property will be given to my son Eliezer, and all his brothers will [get nothing!]. And why was that man called “Tzitzit HaKeset”? Because he would lean on a silver bed at the head of all the great minds of Israel. They say about the daughter of Nakdimon ben Gurion that her bed was worth twelve thousand gold dinars, and that she would spend a gold dinar every week on cooking spices, and that she was waiting for levirate marriage. And why was he called “Nakdimon ben Gurion”? Because the sun once came out (nakdah) for his sake. Once, the Jews were going up to Jerusalem for a festival, and they did not have water to drink. [Nakdimon ben Gurion] went up to a [gentile] general and said: Lend me the rights to twelve springs of water from now until a certain date in the future, and if I do not give you back twelve springs worth of water, I will give you twelve bars of silver. So they set a date. When the time came, the general sent a messenger, saying: Send me either the twelve springs worth of water or the twelve bars of silver. He replied: Wait, the day has still not ended. The general laughed at him and said: What, all year there has been no rain, and today you expect rain to fall? The general then went off to the bathhouse, quite pleased with himself. Nakdimon ben Gurion went to the study hall, wrapped himself in a prayer shawl, and stood in prayer and said: Master of the World, You know well that it is not for my own honor that I did this, nor for the honor of my father’s house, but only for Your honor, so that there would be water for those going up to the festival. Immediately, the sky filled with clouds and it began to rain so hard that it filled all twelve springs of water and then some. He sent a message to the general, saying: Send me money for the extra water you now have. The general replied: The sun has already set and the water that has fallen is now in my property. He went back to the study hall, wrapped himself in his prayer shawl, and stood in prayer and said: Master of the World, make a miracle for me at the end of the day as You did at the beginning. Immediately, the wind blew and the clouds parted, and the sun was shining. (The two met and the general said to Nakdimon: Now I know that the Holy Blessed One does not disturb the order of the world except for your sake.) And why was he called “Kalba Savua”? Because anyone who went into his house as hungry as a dog (kelev) would come out of his house satiated (save’a). And when the emperor Vespasian came to destroy Jerusalem, the Zealots wanted to burn everything good in it to the ground. Kalba Savua said to them: Why do you want to destroy this city and burn everything good in it to the ground? Wait here for me and I will go in my house and show you what I have. He went in and found that he had enough grain to feed everyone in Jerusalem for twenty-two years. He immediately ordered that they pile it up, sift it, grind it, refine it, knead it, bake it, and prepare food for everyone in Jerusalem for twenty-two years. But [the zealots] would not listen to him. So what did the people of Jerusalem do? They brought calves and dragged them into pens, and then would grind them up in the mud. The people of Jerusalem would also boil straw and eat it. Those who were positioned on the walls of Jerusalem would say: If someone will give me five dates, I will go down and take five heads from Vespasian’s men. Vespasian examined their excrement and saw that there was no grain in it and said to his soldiers: These people who are eating nothing but straw are still killing you! If they could eat and drink all that you do, imagine how many more of you they would have killed!