Avot D'Rabbi Natan 25

בן עזאי אומר כל שדעתו נוחה מפני חכמתו סימן יפה הוא לו. ושאין דעתו נוחה מפני חכמתו סימן רע הוא לו. כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו. ושאין דעתו נוחה מפני יצרו סימן רע לו. כל שרוח חכמים נוחה הימנו (בשעת מיתה) סימן יפה לו. שאין רוח חכמים נוחה הימנו סימן רע לו. כל שפניו זקופות למעלה סימן יפה לו. וכל שפניו כבושות למטה סימן רע לו. נתן עיניו בבני אדם סימן יפה לו לא נתן עיניו בבני אדם סימן רע לו. כל שפניו מצהיבות סימן יפה לו. כל שפניו משחירות סימן רע לו. בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי היה מגביה קולו ובוכה אמרו לו תלמידיו רבי עמוד הגבוה נר עולם פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל שאם יכעוס עלי אין כעסו אלא בעוה״ז ואם אוסרני אין אסורין אלא בעוה״ז אם ממיתני אין מיתתי אלא בעוה״ז ועוד שאני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. הא איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקב״ה שאם יכעוס עלי כעסו בעוה״ז ועולם הבא ועוד שאיני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. ועוד שיש לי שתי דרכים אחת לגן עדן ואחת לגיהנם ואיני יודע אם יכרעני לגיהנם או אם יכניסני לגן עדן. ועליו הכתוב אומר (תהילים כ״ב:ל׳) לפניו יכרעו כל יורדי עפר וגו' (במשה הוא אומר ויגוע וימת ויאסף אל עמיו) ואומר (שמות ל״ג:כ״ג) והסירותי את כפי ואומר (יחזקאל ב׳:י׳) ויפרוש אותה לפני והנה כתובה פנים ואחור וכו׳ פנים בעוה״ז ואחור לעולם הבא. דבר אחר פנים יסורין של צדיקים בעוה״ז ושלוותן של רשעים בעוה״ז. ואחור מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא ופורענותן של רשעים בגיהנם. וכתוב אליה קינים והגה והי. קינים זו פורענותן של רשעים בעוה״ז שנא׳ (שם לב) קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה. והגה זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא שנאמר (תהילים צ״ב:ד׳) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור. והי זה פורענותן של רשעים לעולם הבא שנא׳ (יחזקאל ז׳:כ״ו) הווה על הווה תבא ושמועה על שמועה תהיה. הוא היה אומר פנו הבית מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה:

Ben Azzai would say: When someone’s mind is calm as a result of the wisdom they have acquired, that is a good sign. When someone’s mind is not calm as a result of the wisdom they have acquired, that is a bad sign. When someone’s mind is calm in the face of his desire, that is a good sign. When someone’s mind is not calm in the face of his desire, that is a bad sign. When the sages look kindly upon someone (at the time of his death), that is a good sign. When the sages do not look kindly upon someone, that is a bad sign. When someone is facing upward [at the time of his death], that is a good sign. When someone is facing downward, that is a bad sign. When someone looks people in the eye, that is a good sign. When someone avoids looking people in the eye, that is a bad sign. When someone’s face shines, that is a good sign. When someone’s face is gloomy, that is a bad sign. At the hour of Rabban Yohanan ben Zakkai’s death, he raised his voice and cried. His students said to him: Rabbi! You are a tall pillar, a light to the world, a mighty hammer; so why do you cry? He said to them: Am I going to face a human king? If he were angry with me, it would be only in this world. And if he imprisoned me or killed me, it would be only in this world. And what’s more, I would be able to pacify him with words, or bribe him with money. But no, I am going to face the King of all kings, the Holy Blessed One. And if He is angry with me, it will be in this world and in the World to Come. And what’s more, I cannot pacify Him with words or bribe Him with money. So I have two paths before me: one that leads to Paradise, and one that leads to Gehenna, and I do not know if He will force me into Gehenna or bring me into Paradise. For the verse says about Him (Psalms 22:30), “All who go down into the dirt will submit before him.” (With regard to Moses, it says that he breathed his last breath and died, and was gathered to his people.) It also says (Exodus 33:23), “I will remove my hand.” And then it says (Ezekiel 2:10), “And He spread it out before me, and it had writing on the front and on the back.” “On the front” refers to this world; “on the back” refers to the World to Come. Another interpretation: “On the front” refers to the sufferings of the righteous in this world and the tranquility of the wicked in this world. “On the back” refers to the reward for the righteous in the Future to Come, and the punishment for the wicked in Gehenna. [The verse from Ezekiel continues:]“And on it were written lamentations, dirges, and woes” (Ezekiel 2:10). “Lamentations” refers to the punishment of the wicked in this world, as it says (Ezekiel 32:16), “This is the lamentation with which they shall lament for her; the women of the nations shall lament for her.” “Dirges” refers to the reward for the righteous in the Time to Come, as it says (Psalms 92:4), “Upon the ten-stringed instrument, and upon the lyre and the dirge of the harp.” “Woe” refers to the punishment of the wicked in the World to Come ,as it says (Ezekiel 7:26), “Woe will come upon woe, rumor upon rumor.” He would also say: Clear your house of impurity, and prepare a chair for Hezekiah, king of Judah.

הוא היה אומר מת מתוך היישוב סימן יפה לו. מתוך הטירוף סימן רע לו. מתוך הדיבור סימן יפה לו. מתוך השתיקה סימן רע לו. מתוך דברי תורה סימן יפה לו. מתוך דבר סחורה סימן רע לו. מתוך דבר מצוה סימן יפה לו. מתוך דבר בטלה סימן רע לו. מתוך שמחה סימן יפה לו. מתוך עצבות סימן רע לו. מתוך השחוק סימן יפה לו. מתוך בכיה סימן רע לו. מת בע״ש סימן יפה לו. במוצאי שבת סימן רע לו. מת בערב יום הכפורים סימן רע לו. במוצאי יום הכפורים סימן יפה לו:

He would also say: If someone dies with a clear mind, that is a good sign; with a confused mind, a bad sign. If someone dies while speaking, that is a good sign; in silence, a bad sign. If someone dies while speaking words of Torah, that is a good sign; while speaking trivial words, a bad sign. If someone dies in happiness, that is a good sign; in sadness, a bad sign. If someone dies while laughing, that is a good sign; while crying, a bad sign. If someone dies just before the Sabbath, that is a good sign; just after the Sabbath, a bad sign. If someone dies just before Yom Kippur, that is a bad sign; just after Yom Kippur, a good sign.

כשחלה רבי אליעזר (אמרו) אותו היום ערב שבת היה נכנס רבי עקיבא וחביריו לבקרו והיה ישן בתוך חדרו והם יושבין בטרקלין שלו נכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין שלו ולא הניחו והיה בוכה ויצא הורקנוס ואמר לחכמים רבותי דומה לי שנטרפה דעתו של אבא. אמר לו בני לא דעתי נטרפה אבל דעתך נטרפה שהנחת הדלקת הנר שנתחייבת עליה מיתה לשמים והיית מתעסק בתפילין שאין אתה מתחייב עליהן אלא משום שבות. כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו (נכנסו) ישבו לפניו ברחוק ד׳ אמות אמרו לו רבי כסת עגולה והכידור והאימום והקמיע ותפילין שנקרעו מהו (מקבלין טומאה) אמר להם מקבלין טומאה והטבילו אותן כמו שהן והזהרו בהן שהן הלכות גדולות שנאמרו למשה בסיני. והיו שואלים לו בטהרות בטמאות במקוואות. אמרו לו רבי מה הוא זה אמר להם טמא. מה הוא זה אמר להם טהור. והיה משיב על טמא טמא ועל טהור טהור. אח״כ אמר ר׳ אליעזר לחכמים תמה אני על תלמידי הדור שמא יענשו מיתה לשמים אמרו לו רבי מפני מה. אמר להם מפני שלא באו ושמשו אותי. ואח״כ אמר לעקיבא בן יוסף עקיבא מפני מה לא באת לפני ושמשת אותי א״ל רבי לא נפניתי. אמר לו תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך וי״א לא אמר לו כלום אלא כיון שאמר רבי אליעזר לתלמידיו כך מיד נמס דמו בקרבו אמר לו רבי עקיבא רבי מיתתי במה אמר לו (ר׳) עקיבא שלך קשה מכולן נכנס ר״ע וישב לפניו ואמר לו רבי מעתה שנה לי פתח ושנה לו ש׳ הלכות בבהרת באותה שעה הגביה רבי אליעזר שתי זרועותיו והניחן על חזה שלו ואמר אוי לי על שתי זרועותי אלה ב' ספרי תורות שנפטרין מן העולם שאם יהיו כל הימים דיו וכל קנים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין אינן יכולין לכתוב כל מה שקריתי ושניתי ומה ששמשתי לחכמים בישיבה ולא חסרתי (מכל אשר שאלו עיני) אלא כאדם שטובל אצבעו בים ולא חסרתי מתלמודי אלא כדי שיכחול המכחול מן השפופרת ועוד אני שונה ג׳ מאות הלכות במכשפה לא תחיה וי״א שלשת אלפים (משל) הלכות ולא שאלני אדם בהם דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף שפעם אחת אמר לי רבי למדני איך נוטעים קישואין (ואיך עוקרין אותן) אמרתי דבר אחד נתמלא כל השדה קישואין. אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן. אמרתי דבר אחד נתכנסו כל הקישואין כולם למקום אחד. א״ל ר״א בן עזריה רבי מנעל שעל גבי האימום. אמר לו טהור. והיה משיב על טמא טמא ועל טהור טהור עד שיצתה נשמתו בטהרה. מיד קרע ר״א בן עזריה את בגדיו ובכה ויצא ואמר לחכמים רבותי בואו וראו ברבי אליעזר שטהור הוא לעוה״ב (לפי) שיצתה נשמתו בטהרה. לאחר שבת בא ר״ע ומצאו באריסרט' שבא מקסרי ללוד מיד קרע את בגדיו ותלש בשערו והיה דמו שותת ונופל לארץ והיה צועק ובוכה ואומר אללי רבי עליך אללי רבי עליך מרי שהנחת כל הדור יתום. פתח עליו בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו מעות יש לך עלי ואין לי שולחני לרצותן:

When Rabbi Eliezer became sick, (they say) it was the eve of the Sabbath. Rabbi Akiva and his companions came in to visit him. He was sleeping in his room, so they sat in the entrance hall. His son Hyrcanus went in to take off his father’s tefillin, but his father would not let him, and began to cry. Hycanus came out and said to the sages: My masters, it seems to me that my father is confused. But his father called out: My son, I am not confused – you are confused! For you have not lit the Sabbath candles, for which you can be sentenced to death by divine decree. But I was just wearing tefillin, which is forbidden [to be worn on the Sabbath] only by rabbinic practice. When the sages saw that he was of clear mind (they went in) and sat before him, at a distance of four cubits. They said to him: Rabbi, a circular cushion, a ball, a mannequin, an amulet, and a torn prayer box – what is their status (with regard to whether they can become impure)? He said to them: They can become impure, and you should immerse them in water just as they are. Be very careful to do this, because these are important laws that were said to Moses on Mount Sinai. So they continued asking about ritual purity and impurity, and immersions. They would say: Rabbi, what about this? And he would say: Impure. What about that? And he would say: Pure. In this way he answered all their questions about what was pure and what was impure. Afterward, Rabbi Eilezer said to the sages: I wonder if the students of this generation will be punished by death at the hands of Heaven. They replied: Rabbi, why? He said to them: Because they have not come and apprenticed with me. Then he said to Akiva ben Yosef: Akiva, why did you not come to apprentice with me? Rabbi Akiva said: I did not have any time to come. He replied: I wonder if you will die a natural death. Some say they never said any of this; rather, when Rabbi Eliezer first said this about the students, Akiva’s blood started racing inside of him, and he said: And Rabbi, how will I die? And Rabbi Eliezer said: (Rabbi) Akiva, your death will be the worst of all. Then Rabbi Akiva went and sat before him and said: Rabbi, teach me. Rabbi Eliezer began by teaching him three hundred laws about impure white patches of skin [baheret]. Then Rabbi Eliezer raised both of his arms and lay them on his chest, and said: Oy, these two arms of mine are like two Torah scrolls that will vanish from the world! For if all the seas were ink, and all the reeds were quills, and every person was a scribe, they still could not write down everything that I have read and taught. I apprenticed with the sages in the academy and did not forget (a thing I witnessed), not even a drop out of the sea. I never ceased learning except to dip my quill into ink. I could teach three hundred laws just on the verse, “Do not let a witch live” (Exodus 22:17) – and some say it was three thousand laws! – But no one ever asked me about them except for Akiva ben Yosef, who once said, Rabbi, teach me how they plant squash [through witchcraft], (and how we uproot them). And I answered, With one word, the whole field is filled with squash. So he said to me, Rabbi, you have taught me about how they are planted; now teach me about how they are uprooted. And I said, With one word, they can all be gathered together into one place. Rabbi Elazar ben Azariah said to him: Rabbi, what about a sandal on a mannequin’s leg? He answered: Pure. In this way he kept answering questions about what was pure and what was impure, until his soul departed in a state of purity. Immediately, Rabbi Elazar ben Azariah tore his clothes and wept. Then he went out and said the sages: My Masters, come and see Rabbi Eliezer, who will be pure in the World to Come (because) his soul left in a state of purity. After the Sabbath, Rabbi Akiva came and found Rabbi Eliezer being taken in a coffin from Caesarea to Lod. Immediately, he tore his clothes and pulled at his hair until blood began to come out and drip onto the ground. And he screamed and cried and said: Woe is me, my master, for I have lost you! Woe is me, my master, for I have lost you! My master, you have left this whole generation like an orphan! At the head of his funeral line, he said, “My father, my father, the chariot of Israel and all its horsemen!” (II Kings 2:12). You have left money for me, and I have no table [i.e., money changer] to exchange them.

בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה. הוא היה אומר אם עשית מצוה אחת ואין אתה דואג ממנה מאותה מצוה סוף שהיא גוררת מצות הרבה. העובר עבירה אחת ואינו דואג מאותה עבירה סוף שהיא גוררת עבירות הרבה. שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. הוא היה אומר הפסק מאליך ויהא שכר להפסקך ואל יפסיקוך אחרים ויהא שכר להפסיקם. הוא היה אומר רד ממקומך שתים ושלש מעלות ושב. טוב שיאמרו לך עלה משיאמרו לך רד שנאמר (משלי כ״ה:ז׳) כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך:

Ben Azzai would say: Run to fulfill even a minor mitzvah. He would also say: If you have performed only one mitzvah without regrets, it will bring you to [performing] many more mitzvot. But one who commits even one transgression without regrets, it will bring him to many other transgressions. For one mitzvah leads to another, and one transgression leads to another. For the reward for a mitzvah is another commandment, and the punishment for a transgression is another transgression. He would also say: Stop yourself [from transgressing], so that you are rewarded for your effort. Do not wait for others to stop you, for then they will receive the reward. He would also say: Take yourself down two or three levels, and then come back. For better that they say to you: Step up! Rather than: Step down!” as it says (Proverbs 25:7), “For it is better to be told: Ascend! than to be degraded in front of nobility.”

שלשה חייהם אינן חיים אלו הן המצפה לשלחן חבירו והדר בעלייה וכל שאשתו מושלת עליו וי״א שיסורין מושלין בגופו. הוא היה אומר נוח למלוך על כל העולם כולו מלישב (ולשנות) בפני בני אדם העטופים בסדינין (פי׳ שאינם תוכו כברו עיין בסוטה כב ע״ב פרש״י על דחפו גונדא):

Three kinds of life are not worth living. And they are: one who has to find food at his friend’s table, one who lives in an attic, and one whose wife has control over him. And some say also: One whose suffering has control over his body. He would also say: It is easier to rule over the whole world than to sit (and teach) before people wrapped in sheets [meaning their inner character is nothing like their outer appearance]. 5.