Avot D'Rabbi Natan 13

שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:

Shammai would say: Make your Torah study a fixed practice, say little and do a lot, and greet everyone with a smile.

עשה תורתך קבע כיצד מלמד שאם שמע אדם דבר מפי חכם בבית המדרש אל יעשה אותו עראי אלא יעשה אותו קבע. ומה שלמד אדם יעשה וילמד לאחרים ויעשו שנאמר (דברים ה׳:א׳) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וכן בעזרא הוא אומר (עזרא ז׳:י׳) כי עזרא הכין (את) לבבו לדרוש את תורת ה׳ ולעשות ואחר כך וללמד בישראל חק ומשפט:

Make your Torah study a fixed practice. How so? This teaches us that if a person hears advice from the mouth of a sage in the study hall, he should not make it an occasional practice but a fixed practice. What a person learns, he should do, and then teach others, and they should do, as it says (Deuteronomy 5:1), “Learn them, and take care to do them.” And also in Ezra it says (7:10), “For Ezra had prepared his heart to seek the Torah of the Eternal and to do it.” And after that, it says, “and to teach Israel rules and laws.”

אמור מעט ועשה הרבה כיצד מלמד שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה אבל רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. ומניין שהצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה שכן מצינו באברהם אבינו שאמר למלאכים פת אתם סועדים עמי היום שנא׳ (בראשית י״ח:ה׳) ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אבל באחרונה ראה מה עשה אברהם למלאכי השרת שהלך ועשה להם שלשה שוורים ותשע סאין של סולת ומניין שעשה להם תשע סאין של סולת שנאמר (שם) וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת שלש כמשמען קמח הרי שש סלת הרי תשע ומניין שעשה להם שלשה שוורים שנאמר ואל הבקר רץ אברהם הבקר אחד בן בקר שנים רך שלשה. וי״א וטוב ארבעה. ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו נתן ביד ישמעאל בנו כדי לחנכו במצות. אף הקב״ה אמר מעט ועשה הרבה שנאמר (שם) ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא א״ל אלא בדלי״ת ונו״ן אבל באחרונה כשפרע הקב״ה משונאיהם של ישראל לא פרע אלא בשבעים ושתים אותיות שנאמר (דברים ד׳:ל״ד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמוראים גדולים הא למדת כשנפרע בשונאיהם של ישראל לא נפרע אלא בשבעים ושתים אותיות ומניין שהרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים שכן מצינו בעפרון שאמר לאברהם (בראשית כ״ג:ט״ז) ארץ ארבע מאות שקל כסף אבל באחרונה כששקל לו את הכסף וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון וגו׳:

Say little and do a lot. How so? This teaches us that the righteous say little and do a lot, but the wicked say a lot and don’t do anything at all. And how do we know that the righteous say little and do a lot? For this is what we find with Abraham our forefather, who said to the angels, “Have a piece of bread with me today,” as it says (Genesis 18:5), “I will get a piece of bread, and you can dine to your heart’s content.” But then after that, look at what Abraham did for the angels who serve God! He went and prepared three bulls and nine measures of fine flour for them! And how do we know that he prepared nine measures of fine flour? Because it says (Genesis 18:6), “Abraham hurried into the tent, to Sarah, and said: Hurry! Three measures of fine flour! The word three refers to the first three [measures], the word fine brings it to six, and the word flour makes nine. And how do we know that he prepared three bulls for them? Because it says (Genesis 18:7), “Abraham ran to the cattle [and selected a good, tender calf].” Cattle is one [bull]. Calf is two. Tender is three. (And some say that good was four.) “Then he gave it to the boy, who hurried to prepare it.” That is, he gave it to Ishmael, in order to train him in performing the mitzvot. Even the Holy Blessed One said little and did a lot, as it says (Genesis 15:13–14), “[God] said to Abram: Know well that your offspring will be strangers in a land not their own, and they shall be enslaved and oppressed for four hundred years. But I will judge the nation that they serve, and afterward they shall go out with great wealth.” God spoke of this judgment with only the two letters dalet and nun, which spell the word dan (judge). But when the time came to pay back the enemies of Israel, God used seventy-two letters to do it, as it says (Deuteronomy 4:34), “Or has any god attempted to come and take one nation out from another, with great acts, signs, and wonders, and with awesome power?” From this you learn that when the enemies of Israel were made to pay for what they had done, they paid with seventy-two letters. And how do we know that the wicked say a lot and don’t do anything at all? For this is what we find with Ephron, who said to Abraham (Genesis 23:15), “A piece of land worth four hundred pieces of silver; [what is that between you and me?]” [as if he was willing to give away the land for free]. But in the end, when Abraham went to give him the payment, it says, “Abraham understood Ephron, and paid him the money” [and he simply accepted it].

והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות כיצד מלמד שאם נתן אדם לחבירו כל מתנות טובות שבעולם ופניו (זעומות) [כבושים] בארץ מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום אבל המקבל את חבירו בסבר פנים יפות אפי' לא נתן לו כלום מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם:

Greet everyone with a smile. How so? This teaches that if a person gives his friend all the finest gifts in the world, but does so with a pained face, Scripture considers it as if he had given him nothing. But one who receives his friend with a smile, even if he gives him nothing, Scripture considers it as if he had given him all the finest gifts in the world.