Avot D'Rabbi Natan 18

ולנגדן היה ר' יהודה הנשיא מונה שבחן של חכמים של רבי טרפון של ר״ע ושל ר״א בן עזריה ושל ר' יוחנן בן נורי ושל ר׳ יוסי הגלילי. לרבי טרפון קרא לו גל אבנים וי״א גל של אגוזים כיון שנוטל אדם אחד מהן כולן מתקשקשין ובאין זה על זה כך היה ר' טרפון דומה בשעה שת״ח נכנס אצלו וא״ל שנה לי מביא לו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות כיון שיצא מלפניו היה יוצא מלא ברכה וטוב. לר׳ עקיבא קרא לו אוצר בלום למה רבי עקיבא דומה לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ מצא חטים מניח בה מצא שעורים מניח בה כוסמין מניח בה פולין מניח בה עדשים מניח בה כיון שנכנס לביתו מברר חטים בפני עצמן שעורים בפני עצמן כוסמין בפני עצמן פולין בפני עצמן עדשים בפני עצמן. כך עשה ר׳ עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות. לר״א בן עזריה קרא לו קופה של רוכלים ולמה היה ר׳׳א דומה לרוכל שנטל קופתו ונכנס למדינה ובאו בני המדינה ואמרו לו שמן טוב יש עמך פלייטון יש עמך אפרסמון יש עמך ומוצאין הכל עמו כך היה ר״א בן עזריה בזמן שת״ח נכנס אצלו שאלו במקרא אומר לו במשנה אומר לו במדרש אומר לו בהלכות אומר לו בהגדות אומר לו כיון שיצא מלפניו הוא מלא טוב וברכה:

Rabbi Yehudah HaNasi would praise the virtues of these sages: Rabbi Tarfon, Rabbi Akiva, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Yohanan ben Nuri, and Rabbi Yosei HaGalili. He called Rabbi Tarfon: a pile of stones. (And some say, a pile of nuts.) For when someone pulls one of them out, they all fall down and crash in on each other. So it was with Rabbi Tarfon. When a student would come before him and say: Teach me something, Rabbi Tarfon would cite Scripture, Mishnah, Midrash, Halakhot, and Aggadot. And the student would leave feeling full of goodness and blessing. He called Rabbi Akiva: a sealed vault. For Rabbi Akiva was like a worker who took his basket and went out to gather. When he found wheat, he put it in his basket. When he found barley, he put it in his basket. When he found spelt, he put it in his basket. When he found beans, he put them in his basket. When he found lentils, he put them in his basket. Then when he came back home, he would separate the wheat into one pile, the barley into one pile, the spelt into one pile, the beans into one pile, and the lentils into one pile. So it was with Rabbi Akiva. He organized the whole Torah into identifiable categories. He called Rabbi Elazar ben Azariah: a spice-peddlars’ basket. For Rabbi Elazar was like a merchant who took his cart and traveled around the country, and everyone would come out and say to him: Do you have fine oil? Do you have herbal ointments? Do you have persimmons? And they would find that he had everything. So it was with Rabbi Elazar ben Azariah. When a student would come to him and ask a question, Rabbi Elazar would tell him something from Scripture, something from Mishnah, something from Midrash, something from the law, and something from the legends. And the student would leave feeling full of goodness and blessing.

לעת זקנתו של ר׳ יהושע נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להם בני מה חידוש לכם בבית המדרש אמרו לו תלמידיך אנו ומימך אנו שותים אמר להם ח״ו שאין דור יתום [של חכמים] שבת של מי היתה אמרו לו שבת של ר״א בן עזריה היתה. אמר להם ובמה היתה ההגדה היום אמרו בפרשת הקהל את העם האנשים והנשים והטף (דברים ל״א:י״ב) אמר להם ומה דרש בה אמרו לו כך דרש בה אנשים באים ללמוד ונשים לשמוע טף למה הם באים כדי לתת שכר טוב למביאיהם אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני אלמלא (לא) באתם אלא לשמוע דבר זה די. אמרו לו ועוד דרש בה דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות (קהלת י״ב:י״א) מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה כך דברי תורה מכוונין את האדם לדרכי חיים אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין ת״ל וכמסמרות נטועים מה נטועים אינן מתעקרין אף דברי תורה אינן מתעקרין בעלי אסופות אלו ת״ח שנכנסין ויושבין אסופות אסופות אלו אוסרין ואלו מתירין אלו מטמאין ואלו מטהרין אלו פוסלין ואלו מכשירין [שמא יאמר לך אדם] אשב ולא אשנה ת״ל נתנו מרועה אחד אל אחד בראם ופרנס אחד נתנם רבון כל המעשים אמרם אף אתה עשה אזנך כאפרכסת והכנס בהם דברי אוסרין ודברי מתירין דברי מטמאים ודברי מטהרין דברי פוסלין ודברי מכשירין

When Rabbi Yehoshua was very old, his students came to visit him. He said to them: My children! What new teachings did you come up with in the house of study? They said to him: We are your students, and we drink from your waters. He said to them: God forbid! This is not a generation without sages! Whose turn was it to speak on the Sabbath? They said: It was Rabbi Elazar ben Azariah’s Sabbath. He said to them: And what was the subject of the day? They said: The commandment to (Deuteronomy 32:2) “gather the whole nation; the men, the women, and the babies” [for a public Torah reading]. He said to them: And what did he speak about? They said to him: This is what he said: The men come to learn, and the women come to hear. But why must the babies come? In order to be able to reward those who bring them. He said to them: You had this pearl of wisdom in your hands, and you wanted to keep it from me? If you had come today only to teach me that one thing, it would have been enough! They said: He also taught about the verse (Ecclesiastes 12:11), “The words of the sages are like goads, like nails fixed in herding sticks.” Just as a goad is used to direct a cow to her furrow, so do words of Torah direct a person toward the paths of life. And lest you think that just as a goad is movable, so words of Torah are easily moved around, it says, “like nails fixed,” to tell you that just as something fixed cannot be uprooted, so too, words of Torah cannot be uprooted. “Herding sticks” refers to the scholars, who gather together to sit in packs. Now, these may prohibit something, and these may permit it; these may say something is impure, and these may say it is pure; these may say something is invalid, and these may say it is valid. [And so perhaps someone will say:] I give up! One cannot learn anything! That is why it says [at the end of the verse], “all given from one shepherd.” One God created them. One leader (i.e., Moses) transmitted them. And the Master of all Things said them: As for you, make your ear like a funnel and take in the words of those who prohibit and the words of those who permit, the words of those who say “impure” and the words of those who say “pure,” the words of those who invalidate and the words of those who validate.

ולר׳ יוחנן בן נורי קרא לו קופה של הלכות. ולר' יוסי הגלילי מלקט יפה בלא גסות הרוח שאחז בה מדת חכמים (מהר סיני והיה משנן בה) כל חכמי ישראל:

And he called Rabbi Yohanan ben Nuri: a bundle of laws. And he called Rabbi Yosei HaGalili: a collector of beautiful things, with no arrogance in him. For he took ahold of the spirit of the sages (from Mount Sinai, and taught it) to all the sages of Israel.

איסי בן יהודה היה קורא לחכמים שמות. לר״מ חכם וסופר. לר׳ יהודה חכם לכשירצה. לר״א בן יעקב קב ונקי. לרבי יוסי נמוקו עמו. ולרבי יוחנן בן נורי קופה של הלכות. לרבי יוסי הגלילי מלקט יפה יפה בלא גסות הרוח. לר׳ שמעון בן גמליאל חנות מלא ארגון טב לר״ש שונה הרבה ומשכח קימעא. לאח״כ מצאו רבי שמעון לאיסי בן יהודה א״ל מפני מה אתה מפטפט דברי בפני ת״ח א"ל וכי אמרתי עליך אלא שאתה שונה הרבה ומשכח קימעא ומה שאתה משכח סובין של משנתך:

Isi ben Yehudah had names for the sages. He called Rabbi Meir: A sage and a scribe. He called Rabbi Yehudah: A sage in whatever field he wishes to be. He called Rabbi Eliezer ben Ya’akov: A small vessel, but airtight. He called Rabbi Yosei: The one with the explanation. He called Rabbi Yosei HaGalili: A collector of beautiful things, but beauty without any pride. He called Rabbi Shimon ben Gamliel: A shop filled with regal fineries. He called Rabbi Shimon: Learns a lot, forgets a little. After this, Rabbi Shimon found Isi ben Yehudah and said to him: Why have you insulted my learning before the scholars? He replied: All I said was that you learn a lot and forget a little, and whatever you forget is irrelevant to the learning.