Avot D'Rabbi Natan 30

רבי נתן בן יוסף אומר כל המבטל דברי תורה מעושר סופו לבטלה מעוני וכל המקיים ד״ת מעוני סופה לקיימה מעושר. הוא היה אומר תנחומי אבלים וביקור חולים וגמ״ח מביאין טובה לעולם:

Rabbi Natan ben Yosef would say: Anyone who neglects words of Torah because of his wealth will come to neglect them because of poverty. And anyone who fulfills words of Torah in poverty will come to fulfill them in wealth. He would also say: Comforting mourners, visiting the sick, and acts of kindness bring good to the world.

ר״מ אומר כל העובר עבירה אחת בספק מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו בודאי. כיצד אדם חוטא ונודע לו חטאו מביא חטאת בסלע ועשירית האיפה בפונדיון. ספק חטא ספק לא חטא מביא (מעילה וחומשה ומביא) אשם בשתי סלעים. וכי איזה מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה והרי דברים ק׳׳ו אם מדת פורענות מעוטה העובר עבירה בספק מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה בודאי ק״ו למדת הטובה מרובה. רבי נתן בן יוסף אומר כל העובר עבירה בשוגג מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה במזיד כיצד שוגג שהרג את הנפש וגולה לעיר מקלטו ומצאו גואל הדם והרגו הרי זה פטור. הרגו במזיד ומצאו גואל הדם והרגו [הרי זה גולה על ידו] וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת פורענות הוי אומר מדת הטוב ואם מדת פורענות מעוטה העובר עבירה בשוגג מעלין עליו כאילו עשאה במזיד ק״ו למדת הטוב מרובה:

Rabbi Meir would say: When someone commits a transgression out of uncertainty, the Torah considers it as if he had done it out of certainty. How so? If a person sins, and becomes aware of his sin, he must bring a sin offering worth one sela or a tenth of a bushel of grain worth one dupondium. But if he is uncertain about whether or not he sinned, he must bring a guilt offering worth two sela. For which is the greater force, reward or punishment? Surely one must say reward. Therefore, we can make an a fortiori inference: If punishment is the weaker force, and one who commits a transgression out of uncertainty will be considered to have done it out of certainty, then all the more so will a reward be given [even when it is uncertain whether he deserves it]. Rabbi Natan ben Yosef would say: When someone commits a transgression accidentally, the Torah considers it as if he had done it on purpose. How so? When someone commits involuntary manslaughter, he is exiled to a city of refuge. But if someone finds him before he reaches the city and kills him to avenge the first death, the avenger is not held culpable. But if someone murders intentionally, and someone comes to avenge the death and kills the murderer, [then he is exiled because of it.] For which is the greater force, reward or punishment? Surely one must say reward. So if punishment is the weaker force, then when someone commits a transgression accidentally and the Torah considers it as if he had done it on purpose, then all the more so would one be rewarded [even when he has done a good deed accidentally].

רבי עקיבא אומר כל המדבק בעוברי עבירה אע״פ שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורענות כיוצא בהן וכל המדבק בעושי מצוה אע״פ שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל שכר כיוצא בהן כיצד שנים מעידים באחד ואומרים אדם זה הרג את הנפש ונמצאו זוממין ונגמר דינם ליהרג וכשהן מוציאין אותן לבית הסקילה אחד רץ (ובא) אחריהם ואומר יודע אני בעדות זו אומרים לו בא והעד עדותך. אף הוא נמצא זומם ונגמר דינו ליהרג כשהן מוציאין אותו לבית הסקילה אומר אוי לי שאילו לא באתי אני כבר לא נגמר דיני ליהרג עכשיו שבאתי עמהן נגמר דיני ליהרג. (אומרים לו ריקה אפי׳ מאה בני אדם באין אחריך ונמצאו זוממין כולן נהרגין). וכי איזהו מדה מרובה מדת הטוב או מדת פורענות הוי אומר מדת הטוב אם פורענות מעוטה המדבק בעוברי עבירה אע״פ שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורענות ק״ו למדת הטוב מרובה:

Rabbi Akiva would say: Anyone who associates with sinners, even if he does not do as they do, receives punishment just as they do. How so? Two people testify against a third person and say: This person killed someone. If they are then discovered to have lied, they will be sentenced to death. And if, when they are taken out to be stoned, another person runs up after them and (comes forward and) says: I know something else about them, they tell him to give testimony. If he too is discovered to have lied, then he too is sentenced to death. When they take him out to be stoned, he will say: Woe is me, for if I had never come forward, I would not have been sentenced to death! Now that I have accused them, I too will die. (They say to him, “Empty one! Even if one hundred people came after you, and then were discovered to have lied, they all would have been killed.) For which is the greater force, reward or punishment? Surely one must say reward. So if punishment is the weaker force, and someone who associates with sinners – even if he does not do as they do – receives punishment, then all the more so would one be rewarded [if he associated with those who do good deeds].

ר׳ שמעון אומר כך עונש של בדאי שאפי׳ דובר אמת אין שומעין לו שכן מצינו בבניו של יעקב שכיזבו לאביהן בתחלה האמין להם שנאמר (בראשית ל״ז:ל״א) ויקחו את כתונת יוסף וישחטו שעיר עזים וכתיב (שם) ויכירה ויאמר כתונת בני אבל באחרונה אע״פ שדברו אמת לפניו לא האמין להם שנאמר (שם מה) ([ויפג לבו כי לא האמין להם]) ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי ולא האמין להם. ויש אומרים רוח הקודש שנסתלקה מיעקב אבינו שרתה עליו באותה שעה שנא׳ (שם) ותחי רוח יעקב אביהם:

Rabbi Shimon would say: Such is the punishment for a liar, that even when he speaks the truth, no one listens to him. So we find with the children of Jacob, who deceived their father. In the beginning he believed them, as it says (Genesis 37:31), “They took Joseph’s coat, slaughtered a goat,” and then it says (Genesis 37:33), “He recognized it, and said: This is my son’s coat! But afterward, even when they spoke the truth to him, he did not believe them, as it says (Genesis 45:26), ([“His heart became numb, for he did not believe them.”]) “They told him, and said: Joseph is still alive…[but] he did not believe them.” Some say that the holy spirit that had departed from Jacob now returned to him, as it says (Genesis 45:27), “And the spirit of their father Jacob was revived.”