Mesillat Yesharim 9

בְּבֵאוּר מַפְסִידֵי הַזְּרִיזוּת וְהַהַרְחָקָה מֵהֶם הִנֵּה מַפְסִידֵי הַזְּרִיזוּת, הֵם הֵם מַגְדִּילֵי הָעַצְלָה. וְהַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם, הוּא בַּקָּשַׁת הַמְּנוּחָה הַגּוּפָנִית וְשִׂנְאַת הַטֹּרַח וְאַהֲבַת הָעִדּוּנִים בְּתַשְׁלוּם כָּל תְּנָאֵיהֶם.

The factors which diminish Zeal are those which increase laziness. The greatest of them all is seeking tranquility of body, hatred of exertion and love of [bodily] enjoyments to their fullest extent.

כִּי הִנֵּה אָדָם כָּזֶה, וַדַּאי שֶׁתִּכְבַּד עָלָיו הָעֲבוֹדָה לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ כֹּבֶד גָּדוֹל. כִּי מִי שֶׁיִּרְצֶה לֶאֱכֹל אֲכִילוֹתָיו בְּכָל הַיִּשּׁוּב וְהַמְּנוּחָה, וְלִישֹׁן שְׁנָתוֹ בְּלֹא טֹרֶד, וִימָאֵן לָלֶכֶת אִם לֹא לְאִטּוֹ, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה, הִנֵּה יֻקְשֶׁה עָלָיו לְהַשְׁכִּים לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בַּבֹּקֶר, אוֹ לְקַצֵּר בִּסְעֻדָּתוֹ מִפְּנֵי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה בֵּין הָעַרְבַּיִם, אוֹ לָצֵאת לִדְבַר מִצְוָה אִם לֹא יִהְיֶה הָעֵת בָּרוּר, כָּל שֶׁכֵּן לְמַהֵר עַצְמוֹ לְדִבְרֵי מִצְוָה אוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה.

For behold, to a man like this, the service of G-d will certainly weigh very heavily upon him. For one who wishes to eat his meals with full peace and tranquility, to sleep without any disturbance, to walk only at his own leisurely pace, or other similar things, undoubtedly it will be very difficult for him to rise early for synagogue or to cut his meal short so as to pray the afternoon service or to go out to perform a Mitzva if the time is not convenient for him. How much more so, to hurry himself to perform a Mitzva or to study Torah.

וּמִי שֶׁמַּרְגִּיל עַצְמוֹ לַמִּנְהָגוֹת הָאֵלֶּה, אֵינֶנּוּ אָדוֹן בְּעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הֵפֶךְ זֶה כְּשֶׁיִּרְצֶה, כִּי כְּבָר נֶאֱסַר רְצוֹנוֹ בְּמַאֲסַר הַהֶרְגֵּל הַנַּעֲשֶׂה טֶבַע שֵׁנִי

One who habituates himself in these practices is not master over himself to do the opposite of these things when he wishes. For his will is already imprisoned in the prison of habit which has become second nature to him.

וְאָמְנָם צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע הָאָדָם כִּי לֹא לִמְנוּחָה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא לְעָמָל וָטֹרַח. וְלֹא יִנְהַג בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא מִנְהַג הַפּוֹעֲלִים הָעוֹשִׂים מְלָאכָה אֵצֶל מַשְׂכִּירֵיהֶם, וּכְעִנְיָן מָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר (עירובין סה): אֲגִירֵי דְּיוֹמָא אֲנַן, וּכְדֶרֶךְ יוֹצְאֵי הַצָּבָא בְּמַעַרְכוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר אֲכִילָתָם בְּחִפָּזוֹן וּשְׁנָתָם עֲרַאי וְעוֹמְדִים תָּמִיד מוּכָנִים לְעֵת קְרָב.

A man needs to realize that he was not placed in this world for tranquility but rather for toil and exertion. He must conduct himself only as the laborers who perform work for their employers similar to what was said "we are day laborers" (Eruvin 65a) and in the manner of soldiers in their war formations who eat swiftly and sleep irregularly, always ready to engage in battle.

וְעַל זֶה נֶאֱמַר (איוב ה): כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד. וּכְשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, יִמְצָא הָעֲבוֹדָה קַלָּה עָלָיו וַדַּאי, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יְחַסֵּר בְּעַצְמוֹ הַהַזְמָנָה וְהַהֲכָנָה אֵלֶיהָ. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ"ו): כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן. שֶׁהוּא כְּלַל הַהַרְחָקָה בְּתַכְלִית מִן הַמְּנוּחוֹת וְהָעִדּוּנִים

On this scripture says "man was born to toil" (Iyov 5:7). When a man habituates himself in this manner, he will certainly find the service of G-d easy since he does not lack the preparation and readiness for it. Along these lines our sages of blessed memory said "this is the way of Torah, eat bread with salt, drink water in small measure, and sleep on the ground" (Avot 6:4) which is a general statement of distancing to the utmost extreme from the comforts and pleasures.

עוֹד מִמַּפְסִידֵי הַזְּרִיזוּת הוּא רֹב הַפַּחַד וְגֹדֶל הַמּוֹרָא מִן הַזְּמַן וְתוֹלְדוֹתָיו, כִּי פַּעַם יִירָא מֵהַקֹּר אוֹ מֵהַחֹם, וּפַעַם מֵהַפְּגָעִים, וּפַעַם מִן הֶחֳלָאִים, וּפַעַם מִן הָרוּחַ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הוּא הָעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כו): אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת.

Another factor which diminishes Zeal is great fear and apprehension of what the future may bring so that sometimes one may fear the cold or the heat. Other times mishaps or illnesses. Other times from the wind and so on and so forth. This is what Shlomo, peace be unto him, said: "The lazy one says there is a lion in the way; a lion is among the streets." (Mishlei 26:13).

וּכְבָר גִּנּוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמִּדָּה הַזֹּאת וְיִחֲסוּהָ אֶל הַחַטָּאִים, וּמִקְרָא מְסַיְּעָם דִּכְתִיב (ישעיה לג): פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים, עַד שֶׁאָמַר אֶחָד מִן הַגְּדוֹלִים אֶל תַּלְמִידוֹ בִּרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ מִתְפַּחֵד, חַטָּאָה אַתְּ (ברכות ס).

The sages already denigrated this trait and attributed it to the sinners, with many verses to support them such as "the sinners in Zion are afraid; trembling has seized the flatterers." (Isaiah 33:14). One of the great sages upon noticing his disciple afraid said to him: "you are a sinner" (Berachot 60a).

אֶלָּא עַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים לז): בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה.

On this scripture says: "trust in G-d and do good dwell in the land and be nourished by faith" (Tehilim 37:3).

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ עֲרַאי בָּעוֹלָם וְקָבוּעַ בָּעֲבוֹדָה, יִתְרַצֶּה וְיִסְתַּפֵּק בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם בַּמֶּה שֶׁמִּזְדַּמֵּן לוֹ, וְיִקַּח מִן הַבָּא בְּיָדוֹ, וְיִהְיֶה רָחוֹק מִן הַמְּנוּחָה וְקָרוֹב לַמְּלָאכָה וְלֶעָמָל, וְיִהְיֶה נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה', וְלֹא יִירָא מִתּוֹלְדוֹת הַזְּמַן וּפְגָעָיו.

The summary of the matter is that a man must make himself incidental in worldly matters but fixed in the service of G-d, be content and satisfied in all worldly matters with whatever comes to him, taking what comes to hand, be far from rest and close to toil and exertion, his heart trusting securely in G-d, and not fearing the future and whatever mishaps it may bring.

שֶׁמָּא תֹּאמַר הֲרֵי מָצִינוּ שֶׁחִיְּבוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׁמֹר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ שְׁמִירָה מְעֻלָּה וְלֹא יָשִׂים עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה אֲפִלּוּ הוּא צַדִּיק וּבַעַל מַעֲשִׂים, וְאָמְרוּ (כתובות ל): הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים, וּמִקְרָא כָּתוּב (דברים ד): וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, הֲרֵי שֶׁאֵין לְהַחְלִיט הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה עַל כָּל פָּנִים. וְהָתָם אָמְרוּ, וַאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה.

Perhaps you will say: behold we see that the sages everywhere obligated a man to guard himself well and not put himself in danger even if he is a righteous person with many merits. For instance: "everything is in the hands of heaven except colds and heatstrokes" (Ketubot 30a) and the Torah says "you shall guard yourselves very carefully" (Devarim 4:15). Hence one should not decide to "trust in G-d" in all situations, and in the Talmud Yerushalmi (Berachot 3, see also Chulin 142a) they said: "even when performing a Mitzva!".

דַּע כִּי יֵשׁ יִרְאָה וְיֵשׁ יִרְאָה: יֵשׁ יִרְאָה רְאוּיָה וְיֵשׁ יִרְאָה שׁוֹטָה, יֵשׁ בִּטָּחוֹן וְיֵשׁ הוֹלֵלוּת.

Know that there is fear and there is fear. There is justified fear and there is foolish fear. There is trust [in G-d] and there is recklessness.

כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אֶת הָאָדָם בַּעַל שֵׂכֶל נָכוֹן וּסְבָרָא נְכוֹחָה לְשֶׁיְּנַהֵג עַצְמוֹ עַל דֶּרֶךְ טוֹב וְיִשָּׁמֵר מִן הַדְּבָרִים הַמַּזִּיקִים אֲשֶׁר נִבְרְאוּ לַעֲנֹשׁ אֶת הָרְשָׁעִים.

The L-rd, blessed be He, has made man with sound intellect and clear reasoning in order that he may guide himself in the right way and guard from harmful things which were created to punish the wicked.

וּמִי שֶׁיִּרְצֶה שֶׁלֹּא יְנַהֵג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ הַחָכְמָה וְיַפְקִיר עַצְמוֹ לְסַכָּנוֹת, הִנֵּה אֵין זֶה בִּטָּחוֹן, אֶלָּא הוֹלֵלוּת. וְהִנֵּה הוּא חוֹטֵא בְּמָה שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּשְׁמֹר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ.

But someone who does not want to guide himself in an intelligent manner and exposes himself to dangers - this is not trust in G-d but rather foolishness. Such a person sins in that he is acting against the will of G-d who desires that a man guard himself.

וְנִמְצָא שֶׁמִּלְּבַד הַסַּכָּנָה הַמֻּטְבַּעַת בַּדָּבָר אֲשֶׁר הוּא עָלוּל אֵלֶיהָ מִפְּנֵי חֶסְרוֹן שְׁמִירָתוֹ, הִנֵּה עוֹד הוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ בְּקוּם עֲשֵׂה בַּחֵטְא אֲשֶׁר הוּא חוֹטֵא, וְנִמְצָא הַחֵטְא עַצְמוֹ מְבִיאוֹ לֵעָנֵשׁ.

Hence, besides the inherent danger which he is exposing himself to due to failing to guard himself properly, he also actively brings punishment down upon himself for the sin which he commits. Thus the sin itself is what brings upon him the punishment.

וְאוּלָם הַשְּׁמִירָה הַזֹּאת, וְזֹאת הַיִּרְאָה הַמְיֻסֶּדֶת עַל הַנְהָגַת הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל, הִיא הָרְאוּיָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (משלי כב): עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ.

The type of fear and guarding of oneself which is appropriate is that which is based on the guidance of wisdom and reason. On this scripture says: "the clever man sees the evil and escapes but the fool continues through and is punished" (Mishlei 22:3).

אַךְ הַיִּרְאָה הַשּׁוֹטָה הִיא, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם רוֹצֶה לְהוֹסִיף שְׁמִירוֹת עַל שְׁמִירוֹת וְיִרְאָה עַל יִרְאָה, וְעוֹשֶׂה מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתּוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיַּגִּיעַ מִזֶּה בִּטּוּל לַתּוֹרָה וְלָעֲבוֹדָה

The foolish fear is when a man wants to add protection upon protection and fear upon fear, devising precautions for his precautions in such a way that this results in neglect of Torah study and divine service.

וְהַכְּלָל לְהַבְחִין בֵּין שְׁתֵּי הַיִּרְאוֹת הוּא מָה שֶׁחִלְּקוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאָמְרָם (פסחים ח): הֵיכָא דִּשְׁכִיחַ הֶזֵּיקָא שָׁאנֵי.

The general principle to distinguish between the two types of fear is as our sages specified saying: "where harm is likely it is different" (Pesachim 8b).

כִּי מָקוֹם שֶׁהַהֶזֵּק מָצוּי וְנוֹדָע, יֵשׁ לְהִשָּׁמֵר. אַךְ מָקוֹם שֶׁאֵין הַהֶזֵּק נוֹדָע, אֵין לִירֹא.

For in a place where harm is likely and foreseeable it is proper to guard oneself. But in a place where there is no known danger one should not fear.

וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נֶאֱמַר (רש"י חולין מח:) רֵיעוּתָא דְּלָא חָזֵינַן לָא מַחְזְקִינַן, וְאֵין לוֹ לֶחָכָם אֶלָּא מָה שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת. הוּא עַצְמוֹ עִנְיָן הַפָּסוּק שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר, הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּנִסְתָּר מִן הָרָעָה אֲשֶׁר רוֹאֶה לֹא מִמָּה שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁרִי שֶׁיָּבוֹא.

On similar to this the sages said: "we do not assume any defect without cause" (Chulin 56b). And "a judge need be guided only by that which his eyes see" (Bava Batra 131a). This itself is the intent of the verse we brought earlier "the clever man sees the evil and hides himself" (Mishlei 22:3), which states only about escaping from the evil that one can see not of the evil which perhaps, possibly, may occur.

וְהוּא מַמָּשׁ עִנְיַן הַפָּסוּק שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְמַעְלָה, אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ וְגוֹ'. וַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פֵּרְשׁוּ הָעִנְיָן כְּמִין חֹמֶר, לְהַרְאוֹת עַד הֵיכָן מַגַּעַת יִרְאַת הַהֶבֶל לְהַפְרִישׁ הָאָדָם מִן הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב,

This is precisely like the verse brought earlier "the lazy man says there is a lion in the way.." (Mishlei 26:13). Our sages, of blessed memory, illustrated, in successive degrees, to what extent unfounded fear can go to cause a person to refrain from good deeds. They said (Midrash Devarim Raba 8:6):

וְאָמְרוּ (דברים רבה פ"ח): שִׁבְעָה דְּבָרִים אָמַר שְׁלֹמֹה בֶּעָצֵל: כֵּיצַד,

Shlomo said seven things regarding the lazy man. To illustrate:

אָמְרוּ לֶעָצֵל, הֲרֵי רַבְּךָ בָּעִיר, לֵךְ וּלְמַד תּוֹרָה מִמֶּנּוּ

They said to the lazy man: "Your teacher is in the city, go and learn Torah from him".

וְהוּא מֵשִׁיב אוֹתָם, מִתְיָרֵא אֲנִי מִן הָאֲרִי שֶׁבַּדֶּרֶךְ.

He replies: "I am afraid of the lion on the road" [Mishlei 26:13].

רַבְּךָ בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה,

"Your teacher is in the neighborhood".

אוֹמֵר לָהֶם, מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֲרִי בֵּין הָרְחוֹבוֹת.

He replies: "I am afraid he may be between the paths" [ibid].

אוֹמְרִים לוֹ, הֲרֵי הוּא בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ

"He is in your building".

אוֹמֵר לָהֶם, אִם אֲנִי הוֹלֵךְ אֶצְלוֹ, אֲנִי מוֹצֵא הַפֶּתַח נְעוּלָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.

He replies: "if I go to him, I may find the door locked...", see there.

הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֵין הַיִּרְאָה גּוֹרֶמֶת שֶׁיִּתְעַצֵּל אֶלָּא עַצְלָה גּוֹרֶמֶת לוֹ שֶׁיִּתְיָרֵא

We learn from here that it is not the fear that causes him to be lazy, but rather the opposite, the laziness causes the fear.

וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַנִּסָּיוֹן הַיּוֹמִי יָעִיד עֲלֵיהֶם, מִמָּה שֶׁכְּבָר פָּשׁוּט הוּא וְרָגִיל בְּרוֹב הֲמוֹן בְּנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ. וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר, יִמְצָא אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל.

Everyday experience can testify on the truth of these things as such conduct is evident and widespread among the masses of people "whose ways are folly" (Tehilim 49:13). One who thinks on this matter will find the absolute truth and knowledge will come readily to the understanding person.

וּכְבָר נִתְבָּאֵר עִנְיַן הַזְּרִיזוּת בֵּאוּר שֶׁאֶחְשֹׁב הֱיוֹתוֹ מַסְפִּיק לְהֶעָרַת הַלֵּב, וְהֶחָכָם יֶחְכָּם וְיוֹסִיף לֶקַח.

We have already clarified the matter of Zeal to an extent which I deem will suffice to rouse one's heart. The wise man will become wiser and increase in understanding.

וְהִנְּךָ רוֹאֶה, כִּי רָאוּי לַזְּרִיזוּת לִהְיוֹת בְּמַדְרֵגָה אַחַר הַזְּהִירוּת, כִּי עַל הָרֹב לֹא יִהְיֶה הָאָדָם זָרִיז אִם לֹא יִהְיֶה זָהִיר בַּתְּחִלָּה. כִּי מִי שֶׁלֹּא יָשִׂים לִבּוֹ לְהִזָּהֵר בְּמַעֲשָׂיו וּלְהִתְבּוֹנֵן בָּעֲבוֹדָה וּמִשְׁפָּטֶיהָ שֶׁזּוֹ הִיא מִדַּת הַזְּהִירוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, קָשֶׁה שֶׁיִּלְבַּשׁ אַהֲבָה וְחֶמְדָּה אֵלֶיהָ וְיִזְדָּרֵז בִּתְשׁוּקָה לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ,

See that it is proper for the step of Zeal to follow after the step of Watchfulness. For generally a man will not be Zealous if he is not first watchful of his deeds. One who does not put to heart to be cautious in his deeds nor to contemplate the divine service and its principles, which constitutes the trait of Watchfulness as I wrote, will find it very difficult to don love and yearning for the service of G-d and to be zealous with passion before his Creator.

כִּי הִנֵּה הוּא עוֹדֶנּוּ טוֹבֵעַ בַּתַּאֲווֹת הַגּוּפָנִיּוֹת וְרָץ מְרוּצַת הֶרְגֵּלוֹ הַמַּרְחִיקוֹ מִכָּל זֶה. אָמְנָם, אַחַר שֶׁכְּבָר פָּקַח עֵינָיו לִרְאוֹת מַעֲשָׂיו וּלְהִזָּהֵר בָּם וְחָשַׁב חֶשְׁבּוֹן הַמִּצְוֹת וְהָעֲבֵרוֹת, כַּאֲשֶׁר זָכַרְנוּ, נָקֵל הוּא לוֹ שֶׁיָּסוּר מִן הָרָע וְיִשְׁתּוֹקֵק אֶל הַטּוֹב וְיִזְדָּרֵז בּוֹ. וְזֶה פָּשׁוּט.

For such a person is still drowning in the bodily desires and running in the momentum of his habit, which distances him away from all this. But after he has opened his eyes to see his deeds, been watchful of them, made the accounting of the Mitzvot against the sins as we mentioned, it will be easy for him to turn from evil and to long for the good and be zealous in it. This is evident.