Mesillat Yesharim 21

בְּדַרְכֵי קְנִיַּת הַחֲסִידוּת הִנֵּה מִמָּה שֶׁיּוֹעִיל הַרְבֵּה לִקְנוֹת הַחֲסִידוּת, הוּא גֹּדֶל הַהִסְתַּכְּלוּת וְרֹב הַהִתְבּוֹנְנוּת, כִּי כַּאֲשֶׁר יַרְבֶּה הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן עַל גֹּדֶל רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְתַכְלִית שְׁלֵמוּתוֹ, וְרֹב הַהֶרְחֵק הַבִּלְתִּי מְשֹׁעָר שֶׁבֵּין גְּדֻלָּתוֹ וּבֵין שִׁפְלוּתֵנוּ, יִגְרֹם לוֹ שֶׁיִּמָּלֵא יִרְאָה וּרְעָדָה מִלְּפָנָיו.

That which will help greatly in acquiring Chasidut is great observation and much contemplation. For when a person contemplates much on G-d's great exaltedness, blessed be He, and His absolute perfection, and the immeasurably great distance between His greatness and our lowliness, he will be filled with fear and trembling before Him.

וּבְהִתְבּוֹנְנוֹ עַל רוֹב חֲסָדָיו עִמָּנוּ, וְעַל גֹּדֶל אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל, וְעַל קִרְבַת הַיְּשָׁרִים אֵלָיו וּמַעֲלַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, וְכַיּוֹצֵא מִן הָעִיּוּנִים וְהַלִּמּוּדִים, וַדַּאי שֶׁתִּתְלַהֵט בּוֹ אַהֲבָה עַזָּה, וְיִבְחַר וְיִתְאַוֶּה לִדָּבֵק בּוֹ, כִּי בִּרְאוֹתוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא לָנוּ לְאָב מַמָּשׁ, וּמְרַחֵם עָלֵינוּ כְּאָב עַל בָּנִים, יִתְעוֹרֵר בּוֹ בְּהֶמְשֵׁךְ הַחֵפֶץ וְהַתְּשׁוּקָה לִגְמֹל לוֹ כְּבֵן עַל אָבִיו.

And when he contemplates G-d's great lovingkindness to us, His great love for the Jewish people, the closeness of the Just to Him, the virtue of Torah and mitzvot, and other similar investigations and studies, certainly, a powerful love will ignite within him, and he will choose and lust to cling to Him. For when he sees that the Creator, blessed be He, is literally (mamash) like a father to us, and has mercy on us as a father on his sons, there will then awaken within him a desire and longing to reciprocate back to Him, as a son to his father.

וְהִנֵּה לָזֶה צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּתְבּוֹדֵד בַּחֲדָרָיו, וְיִקְבֹּץ כָּל מַדָּעוֹ וּתְבוּנָתוֹ עַל הַהִסְתַּכְּלוּת וְאֶל הָעִיּוּן בַּדְּבָרִים הָאֲמִתִּיִּים הָאֵלֶּה.

For this, a person must seclude himself in his chambers, and focus all his knowledge and thought to the observation and in-depth study of these true matters.

וְהִנֵּה וַדַּאי שֶׁיַּעַזְרֵהוּ לָזֶה רֹב הַהַתְמָדָה וְהָעִיּוּן בְּמִזְמוֹרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהַהִתְבּוֹנְנוּת בְּמַאַמְרֵיהֶם וְעִנְיָנָם, כִּי בִּהְיוֹתָם כֻּלָּם מְלֵאִים אַהֲבָה וְיִרְאָה וְכָל מִינֵי חֲסִידוּת, הִנֵּה בְּהִתְבּוֹנְנוֹ בָּם, לֹא יִמָּנַע מֵהִתְעוֹרֵר בּוֹ הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל לָצֵאת בְּעִקְבוֹתָיו וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְכֵן תּוֹעִיל הַקְּרִיאָה בְּסִפּוּר מַעֲשֵׂה הַחֲסִידִים בָּאַגָּדוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם, כִּי כָּל אֵלֶּה מְעוֹרְרִים אֶת הַשֵּׂכֶל לְהִתְיַעֵץ וְלַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם הַנֶּחְמָדִים, וְזֶה מְבֹאָר.

That which will certainly help him in this is great diligence and in-depth study of the psalms of David, peace be unto him, contemplating their words and matters. For in their all being full of love and fear [of G-d] and all types of Chasidut, behold, in contemplating them, one cannot help not being greatly inspired to go out in his footsteps and to walk in his ways. Likewise, reading the stories of the Chasidim who followed in these ways will also help in this. For all these things awaken the intellect to take counsel and to do like their noble deeds. This is clear.

אַךְ מַפְסִידֵי הַחֲסִידוּת הֵם הַטְּרָדוֹת וְהַדְּאָגוֹת, כִּי בִּהְיוֹת הַשֵּׂכֶל טָרוּד וְנֶחְפָּז בְּדַאֲגוֹתָיו וּבַעֲסָקָיו, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִפְנוֹת אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת הַזֶּה, וּמִבְּלִי הִתְבּוֹנְנוּת לֹא יַשִּׂיג הַחֲסִידוּת, וַאֲפִלּוּ אִם הִשִּׂיגוֹ כְּבָר, הִנֵּה הַטְּרָדוֹת מַכְרִיחוֹת אֶת הַשֵּׂכֶל וּמְעַרְבְּבוֹת אוֹתוֹ, וְאֵינָם מַנִּיחוֹת אוֹתוֹ לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבָה, וּשְׁאָר הָעִנְיָנִים הַשַּׁיָּכִים אֶל הַחֲסִידוּת כַּאֲשֶׁר זָכַרְתִּי, עַל כֵּן אָמְרוּ זַ"ל (שבת ל ב): אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְגוֹ'.

The detriments to Chasidut are distractions and worries. For when one's mind is distracted and dispersed with its worries and occupations, it is impossible to turn to this contemplation; and without this contemplation, he will not attain Chasidut. And even if he has already attained it, the distractions force his mind (to attend to them) and confound it, not allowing him to strengthen in fear and love and other matters I mentioned pertaining to Chasidut. Therefore, our sages, of blessed memory, said: "the divine presence does not rest through sadness..." (Shabbat 30b).

כָּל שֶׁכֵּן הַהֲנָאוֹת וְהַתַּעֲנוּגִים שֶׁהֵם הַפְכִּיִּים מַמָּשׁ אֶל הַחֲסִידוּת, כִּי הִנֵּה הֵם מְפַתִּים הַלֵּב לִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם, וְסָר מִכָּל עִנְיְנֵי הַפְּרִישׁוּת וְהַיְּדִיעָה הָאֲמִתִּית.

And all the more so [does this apply] to the [physical] pleasures and indulgences which are verily (mamash) the opposite of Chasidut. For, behold, they seduce the heart to be drawn after them, and to veer away from all matters of Separation and true knowledge.

אָמְנָם מָה שֶׁיּוּכַל לִשְׁמוֹר אֶת הָאָדָם וּלְהַצִּילוֹ מִן הַמַּפְסִידִים הָאֵלֶּה הוּא הַבִּטָּחוֹן, וְהוּא שֶׁיַּשְׁלִיךְ יְהָבוֹ עַל ה' לְגַמְרֵי, כַּאֲשֶׁר יֵדַע כִּי וַדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיֶּחְסַר לָאָדָם מָה שֶׁנִּקְצַב לוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל בְּמַאַמְרֵיהֶם (ביצה ט"ז א): כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְגוֹ', וְכֵן אָמְרוּ (יומא ל"ח ב): אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא.

However, that which can protect a person and save him from these detriments is trust in G-d. Namely, that a person casts his burden entirely upon G-d, knowing that it is certainly impossible for a man to lack what was designated for him, as our sages taught: "all of a person's sustenance [for the year] is fixed for him from Rosh Hashana [to Yom Kippur]" (Beitzah 16a). Likewise, they said: "no man can touch what was prepared for his fellow even to the extent of a hair's breadth" (Yomah 38b).

וּכְבָר הָיָה אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּבָטֵל וְהַגְּזֵרָה הָיְתָה מִתְקַיֶּמֶת, אִם לֹא שֶׁקָּדַם הַקְּנָס לְכָל בְּנֵי אָדָם, (בראשית ג:יט): בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם, אֲשֶׁר עַל כֵּן חַיָּב אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל אֵיזֶה הִשְׁתַּדְּלוּת לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ, שֶׁכֵּן גָּזַר הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן.

A person could have sat idle and the decree would have been fulfilled (his designated portion would have come to him), had it not been preceded by the fine imposed on every human being: "by the sweat of your brow shall you eat bread" (Gen.3:19), whereby a person is required to make some effort for obtaining his livelihood, for thus the exalted King decreed.

וַהֲרֵי זֶה כְּמַס שֶׁפּוֹרֵעַ כָּל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי אֲשֶׁר אֵין לְהִמָּלֵט מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן אָמְרוּ (ספרי): יָכוֹל אֲפִלּוּ יוֹשֵׁב וּבָטֵל (יראה סימן ברכה) תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה (דברים כח:כ).

This is like a tax imposed on the human race which one cannot escape from paying. Therefore, our sages, of blessed memory, said (Sifri 15:18): "I might think one can sit idle, but scripture says (Devarim 28:20): 'in all that you set your hand to do' ".

אַךְ לֹא שֶׁהַהִשְׁתַּדְּלוּת הוּא הַמּוֹעִיל, אֶלָּא שֶׁהַהִשְׁתַּדְּלוּת מֻכְרָח, וְכֵיוָן שֶׁהִשְׁתַּדֵּל הֲרֵי יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וּכְבָר יֵשׁ מָקוֹם לְבִרְכַּת שָׁמַיִם שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְבַלּוֹת יָמָיו בַּחֲרִיצוּת וְהִשְׁתַּדְּלוּת, הוּא מָה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים עה:ז-ח): כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא וְגוֹ', כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט וְגוֹ' וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר (משלי כג:ד): אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר מִבִּינָתְךָ חֲדָל.

Only that it is not the efforts (hishtadlut) that help. Rather, the efforts are necessary, but once one has put in some effort, he has already discharged his obligation and there is place for the blessing of Heaven to rest upon him, and he need not consume his days in exertion and labor. This is what king David said: "For not from the east or from the west, nor from... but it is G-d who executes judgment, [putting down one and lifting up another]" (Tehilim 75:7-8), and king Shlomo said: "Do not weary yourself to grow rich; cease applying your understanding" (Mishlei 23:4).

אֶלָּא הַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּי הוּא דַּרְכָּם שֶׁל הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, עוֹשִׂים תּוֹרָתָן עִקָּר וּמְלַאכְתָּן טְפֵלָה, וְזֶה וְזֶה נִתְקַיֵּם בְּיָדָם, כִּי כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה אָדָם קְצָת מְלָאכָה, מִשָּׁם וָהָלְאָה אֵין לוֹ אֶלָּא לִבְטֹחַ בְּקוֹנוֹ וְלֹא לְהִצְטַעֵר עַל שׁוּם דָּבָר עוֹלָמִי, אָז תִּשָּׁאֵר דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה וְלִבּוֹ מוּכָן לַחֲסִידוּת הָאֲמִתִּי וְלָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה.

Rather, the true path is that of the "early Pious ones", who made their Torah primary and their work secondary, and succeeded in both (Berachot 35b). For once a man does a little work, from then on, he need only trust in his Master, and not be distressed by any worldly matters. Then his mind will be free and his heart ready for true Chasidut and perfect divine service.